צו השעה: 'לך לך'

דווקא בשעת מלחמה, בשעה זו, כבר מבינים כולנו את המשמעות של בחירת אברהם אבינו ואותנו כעם הא-לוה: 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו', על מה אנו נלחמים? על מה עמי העולם, שונאי ישראל, נלחמים בנו? כבר אין ספק, על עצם היותו של עם ישראל בעולם אשר מבשר את הטוב האלוקי ומופיע אותו בעולם, זאת נקודת השנאה המרכזית ולא לחינם חז"ל הדגישו לנו שכל הנלחם עם ישראל נלחם עם הקב"ה, כך ממש, לא פחות מזה, המלחמה כעת הינה מלחמה נגד ה', נגד מי שבשם ישראל יקרא, משמאל ומימין, מצפון ומדרום, בעל דעה כזו או אחרת, ממוצא כזה או אחר, כולנו בעלי המכנה המשותף המהותי והמשמעותי שהוא היותנו בני אברהם אבינו.
שירו המיוחד של יורם טהר לב 'להיות יהודי'. שנכתב לפני עשרות שנים, בהשראת פרשת השבוע שלנו 'לך לך' שבה אלוקים מצווה את היהודי הראשון, אברהם אבינו, לקום וללכת 'אל הארץ אשר אראך', מתאר את אברהם אבינו המתחיל את מסעו של היהודי מארם נהריים, עובר בכבשן האש, עוקד את בנו ואז שומע הוא מגבוה את הקול ההולך: ׳לך לך, לך – אתה האחר, אתה היחידי, לך לך – לך לך פירושו להיות יהודי'. ממשיך היהודי למצרים, נכנס לארץ ומשם לגלות שלפעמים היתה מתוקה אך הרבה יותר פעמים היתה איומה: 'להיות גם נגיד וגם מלך, שר בחצרות ספרד', תאור הרגשת המאכלת שמונחת על צווארו של היהודי. מכאן לתחנות הרבות הנוספות של היהודי: 'ולנוע מארץ לארץ, אך לשאת כחותם ושבועה, את זכר אותה הארץ, אשר עמודיה שבעה׳.
אם היה לי כשרון כתיבה הייתי ממשיך שיר זה לימינו אלו, ובהמשך ל'לשאת את זכר אותה הארץ' כעת אפשר לכתוב: 'לך לך, לך, לך לך אל התקומה, אל קיבוץ הגלויות ובנין הארץ, אל הפרחת השממה והכל מתוך מלחמת מצווה נגד הרשעים ומעכבי הגאולה. גם אם המאכלת הקשה והכואבת של פרעות שמחת תורה תשפ"ד מונחות על הצוואר, אך כעת כבר כולנו מאוחדים למלחמת חורמה נגד הרשע, עד כלות. עמנו מאוחד, יכול וחייב בשעה זו לתת עוז וגבורה לחייליו, למנהיגיו ולכל תושבי ארצנו מדרום ומצפון. לכולם, לכולנו,
לדורנו ולדורות הבאים הקול מגבוה קורא: 'לך לך' לחיסול הרשע בעולם, לחיזוק החיילים והמנהיגים, לתפילה למען הפצועים, השבויים והנעדרים, לגאולת ישראל וארצו, עמו ויהדותו, כי׳ לך לך' פירושו להסתער קדימה ולהיות יהודי עם גאווה לאומית יהודית בארץ היהודים. ■