"הייתה שמחה גדולה מאוד"
ברביעי בבוקר התקדם הכוח והגיע למחנה הפליטים 'פארעה', ומשם ירד ל'עין בידאן', הכניסה המזרחית של שכם. "בדרך כלל הסיור לא מוביל אבל אנחנו הובלנו כי הטנקיסטים לא ידעו להתמצא והייתה עלייה קשה מאוד. נכנסנו לתוך העיירה, שם זרקו עלינו סוכריות, אורז ופרחים. איתנו בג'יפ היה בחור בשם אורי פורת. הוא ניגש לאיזה מקומי ושאל אותו בערבית לפשר הרובה שלו. התחילו לירות עלינו, התחילה מלחמה".
גדוד ירדני שכבר עבר את שכם חזר, כי הבין שכוח ישראלי מחכה לו בעורף. "עליתי לתצפית בשייח' בילאל, היום אלון מורה. אני זוכר את כל סיפורי התנ"ך, 'אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים בעברכם את הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין, ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי'. באמצע שקט, יושבת העיר שכם. בתוך העיר התחיל קרב טנקים. הטנקיסט שלנו, גיורא וייס, תפס עמדה וחיסל שישה טנקים. הוא קיבל על זה צל"ש".
באותה נקודה התרחש אסון. "פלוגת הסיור עם קצין המודיעין עלו לתצפית על הר ברכה", משחזר גבעון. "מטוס של חיל האוויר הישראלי לא זיהה שמדובר בחיילים שלנו, ירד עליהם. נהרגו שם שישה חיילים. מטוס נוסף שלנו תקע זחל"מ בכניסה לשכם. זה היה סיפור עצוב מאוד".
השעה הייתה ארבע אחר הצהריים, כאשר סגן ראש העיר נכנע והגיש כתב כניעה למח"ט, אורי רום. "היינו תחת פיקוד האוגדה שישבה בהר ברקן שבגלבוע, מפקד האוגדה היה אלעד פלד. תחתיו היו חטיבה 45, חטיבה 9 והחטיבה שלנו, 37. שלוש החטיבות הללו לחמו בצפון השומרון. לחטיבה שלנו הצטרף גדוד 17 של גולני בפיקודו של סגן אלוף משה יוסף, ושתי פלוגות נח"ל שהוצמדו לטנקים. את הטיהור בתוך שכם הם עשו, כי הטנקים לא נכנסו לעיר אלא תפסו עמדות מפתח.
ביום רביעי בלילה הכניעה התקבלה, בשעה חמש וחצי אחר הצהריים החלו להישמע לפתע הקולות – 'הכותל שלנו, הכותל שוחרר'..", הוא אומר בהתרגשות רבה. "וואו! איזו שמחה! ממש אושר לכולם. את החדשות הללו העבירו במכשירי הקשר, הייתה שמחה גדולה מאוד. חלום של שנים. לא ידענו מתי זה יקרה, ופתאום שוחררו שטחי יהודה ושומרון. הגיעה הזדמנות ובעזרת השם היא באמת נעשתה".
כיבוש צפון השומרון היה מתוכנן?
"לא, לא, שום דבר לא היה מתכונן. ב-21 במאי ועד ל-6 ביוני תכננו איך לעלות לגולן, איך להציף את שטחי הירדן ולמנוע מהסורים להיכנס. באופן מפתיע ביום שני הירדנים כבר התחילו לירות על טירת צבי וגם לכיוון בית שאן. ירדן נכנסה למלחמה ולא היה שום כוח בצפון מול חטיבה 40 שלהם. לא היו טנקים בשומרון בגלל הסכמי שביתת הנשק. לכן הזיזו את האוגדה שלנו מהצפון לצפון השומרון.
ביום חמישי בלילה קיבלנו פקודה לעזוב את השומרון, וחזרנו צפונה דרך היישובים שכבר עברנו בהם קודם. עשינו מסע ניצחון, נכנסו דרך מחסום ג'למה, עברנו בעפולה, ושם", הוא אומר בהתלהבות, "קיבלנו סוכריות, אוכל, סיגריות, חלות לשבת והרבה כפיים. עוד הספקנו לבקר פצועים בבית החולים בעפולה. בהמשך הלילה נעצרנו בצומת גולני בחורשה להתארגנות מחדש.
שם הסתיים החלק של השומרון בסיפור שלי".
יש איזה צד אמוני בסיפור הזה?
"הכיבוש של שכם והכניעה של התושבים, פתאום שכם ביד שלך. 'שכם אחד על אחיך'. כל הסיפורים מהתנ"ך, וירושלים… בכלל. עכשיו זה שלנו".
סיפורו של לוי גבעון הוא סיפור אחד במרחב שלם. בשעות אחר הצהריים של ה-7 ביוני, הושלם כיבוש צפון השומרון על ידי צה"ל. חטיבה 40 הירדנית חדלה להתקיים ככוח לוחם. שרידיה התקבצו בגבעות סלט בגדה המזרחית. לחטיבה היו שישה קצינים ו-73 חוגרים הרוגים, ויתר מ-320 פצועים. שמונה טנקים בלבד חצו את הירדן מזרחה, בעוד ששאר הטנקים, הנגמשי"ם והתומתי"ם נשארו בשדות הקרב בגדה המערבית של נהר הירדן. לכוחות צה"ל היו 30 הרוגים מחטיבה 45 ושלושה הרוגים מחטיבה 37.
יוסי דגן לראש הממשלה: הוסיפו
אותנו לחוק יום ירושלים
כאמור, השבוע אנחנו מציינים 56 שנים לשחרור ירושלים ושטחי יהודה ושומרון. ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, העביר מכתב לראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשרת ההתיישבות, אורית סטרוק, ולשר לירושלים, מאיר פרוש, ובו הוא מתייחס לכך שבחוק יום ירושלים מציינים אך ורק את שחרור הבירה, אך אין התייחסות לשחרור חבל השומרון, ששוחרר באותו היום ממש.
"בדיוק באותן שעות ביום כ"ח באייר ה'תשכ"ז, עת שחררו לוחמי חטיבת ירושלים וחטיבת הצנחנים את ירושלים, שחררו לוחמי השריון, מלווים בלוחמי חטיבת גולני, את צפון השומרון החל מג'נין, היא עין-גנים, דרך ציר שא-נור חומש בואכה שבי שומרון ועד לשכם, עיר הברית", כתב דגן במכתבו, "גדוד נוסף של גולני נכנס לשכם ממזרח דרך אזור יישובי גב ההר".
לדבריו, "ירושלים וצפון השומרון תמיד נשזרו זו בזה. ירושלים בתפארתה כבירת מלכות יהודה, ושומרון בתפארתה כבירת מלכות ישראל בימי בית ראשון – אל מול חורבן שומרון הראשון בידי האשורים והגליית עשרת השבטים, חורבן המקדים אך בשנים מעטות את חורבן בית המקדש הראשון בידי הבבליים.
גם בתקופת בית שני מתקיימת אותה הקבלה מדהימה, החל מבניית בית המקדש השני על ידי הורדוס, במקביל לבניית שומרון העתיקה (סבסטיה) מחדש על ידו, ועד לחורבן הבית השני והגליית תושבי ירושלים יחד עם חורבן שומרון השני והגליית תושביה על ידי הרומאים. לא פלא שמסובב הסיבות סובב את שחרור ירושלים ואת שחרור צפון השומרון באותו הזמן בדיוק. הם כרוכים יחדיו גם ביום הזה".
נציין כי חוק יום ירושלים חוקק בשנת 1998, בזמן ממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו, ובו נכתב כי "יום כ"ח באייר כעל יום ירושלים, שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה וייקרא בשם 'יום ירושלים'". אך כאמור, לצד הקביעה כי מדובר ביום חג הכולל עצרת ויום בחירה לחופש עבור עובדים, אין התייחסות בלשון החוק ליתר חבלי הארץ ששוחררו במהלך מלחמת ששת הימים. בעקבות כך פנה ראש מועצת שומרון בפנייה רשמית להביא לשינוי בהגדרת החוק ולכלול בהגדרתו גם את שחרור השומרון שהתקיים באותו היום ממש.
"בשנת תשכ"ז זכינו לרשת מחדש את ירושלים, אך גם את יהודה ושומרון. כל אלו הן אדמות שערש אומתנו החלו בהן, בהר עיבל והר גריזים הכריז יהושע על הברית בין עם ישראל לקב"ה על אדמת ארץ ישראל שזה עתה נכבשה", ציין דגן במכתבו. עוד הוסיף, "השומרון היה בירת ממלכת ישראל במשך שנים רבות, והינה לפני מעט יותר מיובל שנים זכינו ששוב העם היהודי ישוב ליישב את השומרון ולא ירחק היום שבו קרוב למיליון יהודים יתגוררו בחבל ארץ זה. אנו נושאים תפילת הלל כל שנה בכ"ח באייר, תפילת הלל לשחרור ירושלים, אך אל לנו לשכוח כי תפילה זו מכוונת על כל חבל ארץ ששוחרר וגם השומרון נכלל ביום זה".
לבסוף סיכם את בקשתו לנתניהו והשרים, "בקשתי היא שבחוק יום ירושלים יצוין גם שחרור השומרון, ושבעם ישראל יהיה שגור על לשונם כי כ"ח באייר הוא יום שחרור ירושלים והשומרון". במועצה מקווים שראש הממשלה והשרים יעתרו לבקשה וכבר בשנה הבאה יום כ"ח באייר ייקרא יום ירושלים והשומרון. ■