הֵם הִתְגַּיְּסוּ בַּבֹּקֶר שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה

הדסה רינת כהן

הֵם הִתְגַּיְּסוּ בַּבֹּקֶר שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה תשפ"ד
יָרְדוּ מִן הַבִּימָה  בְּאֶמְצַע "כָּל הַנְּעָרִים"
נִשְּׁקוּ אֶת הַפָּרֹכֶת וְכָל אֶחָד מֵהֶם נִפְרָד
מִן הַטַּלִּית, הַהַקָּפוֹת, וְעָלָה עַל הַמַּדִּים.

אַתֶּן הִשְׁקַפְתֶּן עֲלֵיהֶם מֵאֲחוֹרֵי הַמְּחִצָּה
בַּיָּד עִם סֻכָּרִיּוֹת שֶׁעוֹד חִשְּׁבוּ לְהִזָּרֵק
וּבְלֵב דּוֹפֵק יְצָאתֶן עִם הַתִּינוֹק כָּךְ בִּמְרוּצָה
אֶל הָאִישׁ אוֹ אֶל הַבֵּן לְהַסְפִּיק וּלְחַבֵּק.

אָז עָבְרוּ סִפְרֵי תּוֹרָה מִיָּד לְיָד קְמוּטָה הֵימֶנָּה
וְסַבָּאִים הִרְכִּיבוּ פָּעוֹטוֹת עִם דִּגְלוֹנִים
וְאִישׁ עוֹד לֹא יָדַע אִם בְּעִתָּהּ אוֹ אֲחִישֶׁנָּה
וְגֻיַּס חֲתַן תּוֹרָה, וְגַם כַּמָּה כֹּהֲנִים.

וּבְלֵב הַדְּוַי הַמַּאְפֵּלְיָה, בַּמָּמָ"דִים בִּשְׂדוֹת נֶגֶב
מִשְׁפָּחוֹת וִילָדִים, גְּוִילִים עִם אוֹתִיּוֹת
בֵּין "זֹאת הַבְּרָכָה" לִ"בְּרֵאשִׁית" עַד עֶרֶב
הַשּׁוֹחֵט שָׁחַט,  שְׁמִינִי עָצַר הֱיוֹת.

וּבָא הַתִּקּוּן וְהִגִּיעַ תּוֹרוֹ,
לְקַבֵּל שׁוּב תּוֹרָה מִמֹּשֶׁה בְּ"יִתְרוֹ"
לְהָשִׁיב אֶת אוֹתָהּ הַשִּׂמְחָה שֶׁאָבְדָה לָהּ,
לְקָרֵב אֶת יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ מַטָּה – לְמַעְלָה,
אֶל הָהָר הֶעָשֵׁן, אֶל קוֹלוֹת וּבְרָקִים
אֶל לַפִּיד וַעֲנַן עֲרָפֶל
צְפוּפִים וְיָפִים וְנוֹשְׂאֵי כְּתָרִים
גַּם אִם עֶצֶב לְאֹשֶׁר טוֹפֵל.

כִּי שָׁבִים כֹּהֲנִים אֶל דּוּכַן בִּרְכָתָם
וַחֲתַן בְּרֵאשִׁית שׁוּב עוֹלֶה לְחַזֵּן
וְהָאוֹר שֶׁנִּשְׁפַּךְ עַל קְהַל עֲדָתָם
לֹא נִרְאָה מִמַּתַּן תּוֹרָה – עַד לָזֶה.