א.
בן דודו של ה"חזון איש", תלמיד וידיד של הרב קוק, היה חוקר התוספתא פרופסור שאול ליברמן, שהיה ידען תורני עצום, וחי רוב שנותיו האחרונות בארה"ב. פעם הוא אמר שבתלמוד כולו אין הומור, מלבד באמרה אחת, והיא: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם…". אעפ"כ, אני בטוח שגם אמירה זו שלו הייתה הומוריסטית, למען החידוד. הגמרא מלאה בהומור בלי סוף, ודווקא אמירת חז"ל זו נאמרה כפשוטה, למרות מחלוקות קיצוניות בין תלמידי חכמים. גם הדוגמאות לכך, למעשה, רבות מספור, בכל דור ודור, ואדגים בהשתלשלות אחת.
סבתי, ילידת דווינסק, סיפרה לי שזוכרת מילדותה הצעירה, שכיהן אצלם רב גדול מאד, ידוע בכל העולם היהודי. שאלתי אותה אם הוא היה הרב של החסידים או של המתנגדים, והיא לא זכרה. הכיצד? הרי זה היה ההבדל הבולט ביותר, ועצם העובדה שנזקקו הקהילות לשני רבנים תעיד על כך! הסיבה היא שהייתה עיר זו יוצאת דופן בשני גדולי עולם שכיהנו בה באותה העת: הרוגוצ'ובר, רבי יוסף רוזין, שהיה הרב של החסידים, ור' מאיר שמחה הכהן, בעל ה"אור שמח", שהיה הרב של המתנגדים. שניהם היו גדולי אותו הדור, ותאמו לתיאור הנ"ל. הערכה רבה שררה ביניהם. אומרים שכשנפגשו מדי פעם, הייתה שיחתם בקודים בלבד, במקורות. זה מקשה מגמ' פלונית על אחרת, וזה מתרץ מתוספות או מרמב"ם פלוני, וזה מקשה שוב ממקור אחר. שיחתם לא נזקקה למשפטים שלמים, והסתפקה באזכורי מקורות, כי לא היה צורך לפרט ולהסביר כוונתם.
ר' מאיר שמחה היה תומך מובהק של הקמת מדינה בארץ ישראל, ובאחד ממכתביו הידועים, הוא רומז לאוטונומיה שאולי יקבל העם היהודי מאת השלטון הבריטי בארץ, וכך יחל תהליך הבניין השלישי. הארץ תבנה בדומה לבניינה בבית שני. "כנטילתה כך נתינתה", הוא כותב, ומבאר שכשם שבשלהי בית שני כבר לא היו נביאים, כך יהיה גם בהנחת אבן הפינה לחידוש שלטון ישראל בארץ בשלישית, שלא ע"פ נביאים, בטרם תשוב הנבואה לישראל.
הרוגוצ'ובר, לעומתו, ידוע היה בהתנגדותו הגדולה לכל המהלך הציוני. אמנם עיקר התנגדותו לא היה עקרוני, כג' השבועות וכדו', אלא מחשש השפעה רעה של עזיבת היהדות ע"י חלק מבוני הארץ, אבל היא הייתה נחושה. מחלוקת גדולה מאד פילגה את העם בימים ההם סביב ענין זה. חתנו, הרב ישראל אבא ציטרון (קיטרוני), איש תנועת המזרחי, היה רבה של פתח תקוה, הרבה לשתף פעולה עם הרב קוק, והיה מעריצו. הוא היה תלמיד אהוב של ר' מאיר שמחה הכהן, וגם תלמידו של הרוגוצ'ובר. הרוגוצ'ובר היה מתנגד לשיטת הרב קוק, ויש אומרים אף שהיה ממתנגדיו החריפים ביותר. חתנו, הרב ציטרון, היה פעיל ציוני גדול, ונלחם למען בנין הארץ על פי התורה. אגב, הוא ראה במערכת המשפט האזרחי, שנוסדה בארץ בזמנו, מהמכשולים הגדולים, ונלחם נגדה, ובעד המשך המשפט התורני.
הרב ציטרון נפטר בגיל צעיר וללא ילדים. אלמנתו נסעה לליטא אחרי מות אביה הרוגוצ'ובר, למרות הסכנה הקרובה, במטרה להציל את הכתבים שהותיר. היא הספיקה להוציא לאור בוורשה שני כרכים, בעזרת הרב ספרן, תלמידו של אביה ומחליפו ברבנות דווינסק. כשהכיבוש הנאצי הלך והתעצם, הם שלחו צילומי מיקרופילמים מוסתרים לקרובי הרב ספרן בארה"ב, ככל שהספיקו, עד שנרצחו בשואה. רוב כתבי אביה לא יצאו לאור, אבל מי שהצליח להגיע ולהתחיל לפענח את המון כתביו הנותרים של הרוגוצ'ובר, לעסוק בהם ולהתחיל להוציאם לאור, היה ראש הישיבה הראשון של ישיבת "שפת אמת" בירושלים, חסיד גור בשם הרב מנחם מנדל כשר. הוא ייסד מכון בשם "צפנת פענח" כשם ספרי הרוגוצ'ובר, בשיתוף ה"ישיבה אוניברסיטה" בארה"ב. את יום פטירתו אני זוכר, כשלקחו את כל תלמידי בית הספר שבו למדתי, להלוויה הגדולה של אדם גדול זה.
הרב מנחם מנדל כשר, ראשון פרשני תורת הרוגוצ'ובר ואוהביה, היה ציוני נלהב, וחיבר את הספר "התקופה הגדולה", להוכיח את היותה של מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו. הוא כתב את הסדרה הענקית "תורה שלמה", לחיבור התורה שבעל פה עם התורה שבכתב, ועוד חיבורים רבים במרחב נושאים עצום. אגב, סדרה זו הייתה מצויה על שולחנו של הרבי מסאטמר, בעל "ויואל משה", גדול מתנגדי הציונות, והייתה אהובה עליו.
ב.
בהזדמנות זו אשוב לדברי ה"אור שמח" האקטואליים, בהשוואה בין שיבת ציון בבית שני לזו שבימינו. בימים אלה ממש אנחנו מקבלים תזכורת לכך שמדינת ישראל עדיין לא הגיעה להיות מדינה עצמאית לגמרי, אלא אולי דומה יותר לאוטונומיה מורחבת, במובנים מסוימים. "עם חופשי" בארצו לא נאלץ לקבל תכתיבים מארה"ב ועוד, בנושאים הקשורים לעצם קיומו, בניגוד לעמדתו. האם לכך פיללנו? בדברי ה"אור שמח" הנ"ל נרמזת תשובה, שגם בבית שני לא הייתה לישראל עצמאות מלאה. על פורים אומרת הגמרא במסכת מגילה, שאיננו אומרים בו הלל גם משום שעדיין נותרנו עבדי אחשוורוש. ומדוע בחנוכה אומרים הלל? מסביר הרמב"ם שזה משום ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה". ואנחנו יודעים, גם ע"פ דברי הגמרא, שבסוף בית שני הייתה העצמאות שלנו מוגבלת מאד. כדי למנות כהן גדול היו הצדוקים משחדים את השלטון הרומאי, ומשמע שהייתה לו השפעה רבה, אם לא בלעדית. ואף על פי כן, חנוכה נחגג לדורות על האוטונומיה הזאת, לדברי הרמב"ם, והוא קורא לה "חזרה מלכות לישראל", ומצבנו המדיני היום טוב לאין ערוך מאשר בזמן החשמונאים. אגב, הייתה אז כת שאמרה שאם כך הוא, הכל לא שווה, ואין טעם בהמשך עבודת המקדש, אלא יש להתבודד במערות ולעבוד את השם ללא כל פשרה, והיא התנגדה גם לכל הנהגת חכמי ישראל התנאים, ש"משתפת פעולה" במצב זה. זו הייתה כת האיסיים שברחה למדבר יהודה. עוד דרך לפנינו למלכות ישראל השלימה. יעזרנו הי"ת. ■
meirdorfman@gmail.com