"אני מרגישה מנותקת. אני מסתכלת על אלון ועל הילדים ואני פשוט לא יודעת מה אני מרגישה כלפיהם. אני יודעת שאני אוהבת את הילדים ואת אלון, אבל אני לא מצליחה להראות את זה.
הוא אמר לי כל הזמן שהוא לא מצליח להרגיש אותי" אמרה שרית
"כמה זמן את מרגישה ככה?"
"מנותקת? אני מרגישה שאני מדחיקה את הרגשות שלי כבר המון שנים" ענתה שרית
"קשה לנו להבין כמה מאמץ אנחנו משקיעים בלהדחיק. זה קורה מתוך פחד מאוד גדול לפגוש את הרגשות שלנו.
כשאנחנו משאירים בתוכנו את הרגשות הללו מבלי יכולת לשחרר אותם (מעבר למעמסה הנפשית) זה עלול לצערנו לגרום לחולי פיזי. הביני שרית, אי אפשר לרפא את מה שלא מרגישים.
הילדים שלנו, כשהם רואים אותנו נמנעים מלהביא את העולם הרגשי שלנו אז הם לומדים שרגשות קשים הם שגויים או מפחידים.
יש לך אולי דוגמא למקרה בו אחד הילדים משתף אותך בכאב או פחד?"
"יש לי דוגמא מהבוקר. הבן שלי הקטן, אמיר, סיפר לי שהוא פוחד שיפול עליו טיל.
אני מסבירה לו שיש לנו ממ"ד כפול, שאני שומרת עליו ואין לו ממה לפחד ובמקום להירגע הוא מתחיל לבכות יותר ויותר הוא אומר שהטילים של אירן מאוד חזקים והממ"ד לא יעזור ובאמת אני לא מצליחה לענות לו על זה.
אז אמרתי לו שלנו יש ממ"ד גם נגד הטילים של אירן"
"למען האמת שרית, אני רוצה שתראי שדווקא התגובה שלך במקום לחזק אותו מחלישה אותו "
"מחלישה? למה? ככה אני מרגיעה אותו" אמרה
"כשאת נוטלת מהבן שלך את הסבל של הפחד, את מלמדת אותו שהרגש שלו לא נכון. הוא לומד, שיש דברים שמותר להרגיש ויש שלא. הדבר האחרון שצריך לעשות הוא לנסות לחלץ אותו מהרגשות שלו באמצעות היגיון או לנסות לעודד אותו. את צריכה לאפשר לו להרגיש ולארח לו חברה. רגש, הוא רגש. אין רגש נכון או לא נכון ואי אפשר לתקן אותו באמת עם היגיון.
האווירה הזאת שנוצרת מזה שאת לא מאפשרת לרגשות להתקיים ולצאת החוצה, מלמדת את הילדים שרגשות חזקים לא לגיטימיים ולא בטוחים.
כל הניסיונות האלה שאת עושה בלנסות להגן על עצמך או על המשפחה מהרגשות שלך, לא יצליח לך בטווח הארוך".
"למה? " שאלה
"הרגשות לפעמים יכולים להיות לא נעימים או שונים ממה שציפינו שנרגיש והמשמעות בלפגוש את הרגשות שלנו דורשת מאיתנו לא פעם לקבל בחירות קשות ואז לפעמים נעדיף להדחיק אותם מאשר לעמוד מול הבחירה.
זה מאפשר לנו לא לקבל אחריות על העולם הרגשי שלנו וזוהי גם חלק מהדרך שלנו להכחיש את המציאות. כל זה לא עוזר כי ככל שתנסי להתעלם, הדבר האחרון שיקרה שזה ייעלם".
"אז מה לעשות?" שאלה
"הדרך הנכונה היא להתמודד עם כל מציאות ולא להלחם בה ולהסתתר. חשוב להבין שהרגש הוא רק רגש ולא כל הזהות שלך.
אז דבר ראשון נזמין את הרגש להכנס, נארח לו חברה ונבחר לכמה זמן נארח אותו. במהלך הטיפול נלמד לחיות בהווה ונתרגל נוכחות ונשתמש בחושים שלנו על מנת להתקרקע"
"אני אגיד לך את האמת? אני לא מצליחה אפילו לזהות מה אני מרגישה" התחילה לדמוע
"זה תוצאה מההכחשה של הרגשות. כשאת לא מצליחה לזהות אותם אז בטח שלא תצליחי להתמודד, לבטא או לשחרר אותם.
רגשות הם אנרגיה שאי אפשר להתחמק ממנה, לכן צריך פשוט לאפשר לרגשות לבוא, לשטוף אותנו ואז לשחרר אותם".■
חנה דיין – טיפול זוגי ופרטני (לנשים) במשברי חיים ברוח הפסיכולוגיה היהודית
מייל: hanna.tipul@gmail.com
