01
בשנתיים האחרונות, ימי השישי הארוכים בשנה הם ימי שישי של הרמאדן, בגלל מנהג מגונה ורצחני של חלק מהמוסלמים לרצוח יהודים להנאתם בדרך מתפילת ימי השישי בחודש הדמים הזה. ממש ספרתי את השעות בכל שישי, שיגמר היום בלי יהודים שנרצחו. השנה, יום שישי של חול המועד פסח זכה ליום הארוך ביותר. היום התחיל ביום חמישי בשקיעה. הצטרפתי לאיתמר לארוע 'קבלת פני רבו' בהיכל שלמה בירושלים, שם בכניסה עמדה מישהי שחיכתה לאיתמר בצורה כל כך ספונטנית- שהיא דאגה לצלם וכתב של אחד הערוצים שיצטרף אליה לחכות. כשאיתמר הגיע- היא התנפלה עליו בצעקות בתור קרובת משפחה של חטוף. הבעיה היחידה הייתה שהיא בת דודה של גרושתו של חטוף, ולי כבר יש אנשים קרובים יותר בשבי החמאס. בקיצור, נראה כאילו היא רוצה לבנות קריירה על הגב של החטופים, בעיקר כי היא גם נתפסה במצלמות מתאמנת במשחק תאטרלי בכנסת בעניין הזה. בכל מקרה, הצילום לא יצא מוצלח, ובצר לה היא קראה לכל המפגינים מסביב לבוא לצור על הדלתות, כי לדרוש הפסקה של אספקת ציוד לחמאס כמו שראוי או לפעול בדרכים שונות נגד תומכי טרור בכנסת זה לא בשבילה והיא מעדיפה לצאת נגד מי שנלחם הכי הרבה, קריירה נו. מה שקרה הוא שרק לצאת נגד איתמר זה לא מספיק כששונאים, ומסתבר שכל מי שנכנס מאותו רגע להיכל שלמה, עם חצאית או כיפה לא עליכם, זכה לצעקות, העלבות ופגיעה מכוערת ועבריינית. אחת נכנסה בוכה. מה הקשר לחטופים? לא יודעת. אולי לבת הדודה של גרושתו של חטוף הפתרונים. בינתיים כשבחוץ צעקות, העלבות אקראיות לאנשים שכל חטאם הוא שהם שנראים דתיים, העלבת שוטרים ויחס כללי מבזה של שפה נמוכה ומכוערת במיוחד, בפנים לא שומעים את הצעקות, האווירה קדושה. מעזרת הנשים שבקומה מעל רואים עשרות רבנים, מאות בחורי ישיבה, ואיתמר עולה לנאום ומחמם את הלב של השומעים. יש חזון, יש אמונה, חייבת גם להיות תקווה.
כשאנחנו רוצים לצאת מהארוע, האבטחה מבקשת שנצא מדלת צדדית, איתמר מתנגד בטענה שאי אפשר לתת לקבוצת אנשים קטנה להטיל אימה ברחוב, הוא יוצא מהדלת הראשית. האבטחה מבקשת כמה דקות להתארגן, ואנחנו יוצאים מהדלת הראשית של היכל שלמה, לפי השכל הישר.
חוזרים הביתה לעבודה טלפונית של איתמר, כי לנוח זאת לא ממש אפשרות.
בשישי החלטנו שהגיע הזמן לקחת את הילדים לפארק, לעל האש מסורתי. מאז תחילת המלחמה אין לאיתמר זמן לקחת את הילדים לשום דבר כמעט, העבודה לא נגמרת, יש מלחמה קשה בדרום וגם הצפון לא שקט. עד כדי כך שמצאתי את עצמי לוקחת את הילד שאוהב כדורגל למשחק בטדי, כי איתמר לא יכול היה. לא הבנתי שום מהלך, חוץ מהגולים, אבל שיהיה. בכל מקרה, יצאנו לעל האש נדיר. הגענו לפארק, כרגיל, כמה עשרות באו ללחוץ ידיים, לאחל בהצלחה, לחזק, ומישהי אחת חשבה שזה רעיון טוב לצעוק על איתמר "בושה", כנראה היה לה קשה שיש כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותו. איתמר אמר לילדים בחצי חיוך שכדאי שיכירו גם אנשי שמאל, והאישה נעלבה שהוא קורא לה שמאלנית. מעניין שגם אנשי שמאל נעלבים שקוראים להם ככה, האם לכולם ברור ששמאל מגיע עם תיק מלא שנאה עצמית, עד שאפילו הם מעדיפים להיקרא 'אנשי מרכז'? לא ראיתי אנשי ימין שנעלבים שקוראים להם ימניים..
ואז אחרי עוד כמה לחיצות יד, צילומים וחיזוקים, אחת ישבה עם הסטייק שלה ואמרה: "איפה יגאל עמיר כשצריך אותו?", מי שישב לידה אמר לה שלא מדברים ככה ובטח שלא ליד אנשים, והיא אמרה שהיא תחזור על זה שוב ולא אכפת לה, וחזרה על זה שוב. כששוטרים הגיעו לעכב אותה לחקירה, כי היא אשכרה הסיתה לרצח, היא התפלאה כי היא הייתה קצינה בצבא. וואלה, לא ידעתי שלקצינים בצבא מותר להתנהג בצורה מסיתה, ושיש דין אחד לסתם אנשים ודין שונה לקצינים בצבא, וכל זה במדינה דמוקרטית.. אחרי שסיימנו על האש, אני לקחתי איתי את הילדים הביתה, חוץ משירה, שהחליטה להישאר עם אבא שלה שעשה עוד כמה שיחות עבודה לפני שהתכוון לחזור הביתה. כשהוא יצא, מחבל דקר בחורה ברמלה, פצע אותה, ואיש שקיבל נשק אך לפני כארבעה חודשים, ירה במחבל, ניטרל אותו והציל את חיי הבחורה וחיים רבים נוספים. איתמר יצא מיידית למקום הפיגוע עם שירה. הגיע למקום, שמע סקירה, דיבר עם מי שנטרל את המחבל והציל חיים ויצא לכיוון הבית. איתמר, שכידוע האישיות המאויימת ביותר היום, וכבר ספרנו חוליה רביעית שנסתה להתנקש בחייו, האחרונה עם ארפיג'י, לא אמור להתעכב בשום מקום ולהיות מטרה נייחת ובטח לא במקום פיגוע, ככה זה. והנהג האלוף שלו, שהוא גם בחור זהב (וגם רווק, בנות- להתפקד..), הפעיל אמצעים, נכנס לצומת בזהירות מירבית, לפי הצורך הבטחוני, ובכל זאת קרתה התאונה. אני לא ראיתי סרטונים, הייתי בעיצומה של הכנת ארוחות השבת, אבל שירה יצאה מהרכב והתקשרה לספר שהייתה תאונה. היא בסדר, היא לא יודעת מה עם אבא. התארגנתי בדקות מהירות ויצאתי לכיוון בית החולים, שם פגשתי איתמר כאוב אבל אופטימי וחייכן, כמה שאפשר עם שלוש צלעות שבורות. ברוך ה' טיפלו בו יפה מאוד, והוא חזר הביתה בערב חג. בהתחלה הייתי אופטימית לחשוב שהוא ינוח כמה ימים מלאים בבית, כי ככה אני, אופטימית חסרת תקנה, אבל מהר מאוד הבנתי שהגזמתי עם תוכניות המנוחה האלה, כי איתמר הודיע כבר לראש הממשלה שהתקשר מייד אחרי התאונה בדאגה ובאכפתיות, שלישיבת הממשלה הוא יגיע גם במיטה, אז שלא יחשבו להעלות להצבעה דברים בלעדיו.. הבנתי שהפסדתי שוב לדאגה שלו לעם ישראל. איתמר אמר שהוא יצמצם את העבודה לדברים הדחופים, אבל חייבים לעשות רק את זה ואת זה ואת זה.. כבר בשבת בבית החולים הוא יצא מהמיטה להליכה במסדרונות בית החולים, וזה בטח גם בזכות עשרות אלפי האנשים שהתפללו לרפואתו, הדאגה והאהבה של עם ישראל. תודה לכם.
02
אני אומרת את זה כל כך הרבה, שלילדים שלי כבר נמאס לשמוע, אבל בהגדה של פסח, מסופר על רבי אלעזר בן עזריה שמעיד על עצמו "הרי אני כבן 70 שנה" ומסבירים שהוא היה צעיר מאוד, ובנס הפכו שערותיו ללבנות, כדי שיכובד בקהל. נראה לי שפשט הדברים הוא שרבי אלעזר נכנס לפוליטיקה ובאופן טבעי שערותיו נהפכו לו תוך שנים מעטות ללבנות. ככה זה בפוליטיקה, ולהוכחה איתמר. ■