אדם המעיין בחוק האזרחי בעניין ‘לשון הרע’ יגלה כמה סלחני הוא החוק וכמה אפשר להכפיש, לבזות ולהוציא שם רע על אדם או קבוצת אנשים והדבר יחשב מותר במסגרת החוק. ויותר מכך אדם שילמד ויעיין בחוקי התורה וחכמי ישראל בעניין חומרת לשון הרע יראה כמה הלכו רחוק רבותינו בחיוב שמירת הלשון, איסור הוצאת שם רע ואפילו לא ברמז וודאי לא בכתיבה, אמירה, טוקבק או סתם סטטוס…
בפרשתנו יש ציווי אלוקי אל משה רבנו לצוות את עניין הטומאה לכהנים וכך נוסח הציווי: ‘ויאמר ה’ אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו’. פרשני המקרא עמדו על כפילות הלשון בפסוק, העקרון הוא שהתורה מצפה מאיתנו להעריך את כוחן של המילים שאנו מוציאים מבפינו. מה אסור ומה מותר לדבר, מה אסור ומה מותר לשמוע. התורה גם חשבה שישנם מילים שאולי ‘פורמלית’ אינן לשון הרע אך הם דיבורים אסורים כסתם דיבור של דכאון וחולשה, של ראייה פסימית של המציאות. חז”ל לימדו אותנו שדיבורים בסגנון זה הם בעצמם מחמירים את המצב ומחלישים אותנו ואת סביבתנו ויוצרים מצב של עצבות ושל אווירה מדכאת.
הרב קוק, [עין אי"ה ברכות ע' 325] באר את דברי חז"ל שאסור לפתוח פה לשטן בדברי העם לנביא שהם 'כמעט כסדום היינו' והנביא עונה להם: 'שמעו דבר ה' קציני סדום'. מכייון שדיברו סרה בהשוותם את עצמם לכמעט קציני סדום הם הכינו עצמם להיות ממש קציני סדום: '…מצד חלישות הנפש אין האדם שליט להסיר מלבבו רעיוני עצב וחרדה אם רק הוציאם בשפתו. ע"כ אל יפתח אדם פיו לשטן, כי התכונה החלשה המחוברת לעם ד' ע"י תגרת יד אויביו וצרותיו הרבות, אם כי בקרבו רוחו מלא אומץ וגבורה. אבל צריכה היא שמירה מכל ציור מרעיד ומחליש. וההחלשה והפחד ומיעוט הגבורה, הם מכינות את האדם לנפילות רבות, גשמיות רוחניות, 'טוב לפני האלהים ימלט ממנה'.
הרב קוק מרחיב הדרכה זו במיוחד כאשר רוצים לתאר את מצב האומה בצבעים קודרים ומייאשים: 'והדבר נוהג אפילו בתכונות הרוחניות וגם במצב הכללי בעת ההתמוטטות וחסרון הגבורה הבריאה, כי אז מוצאים הציורים החיצוניים מקום לפעול ע"פ דרכם, עד שאפילו ביחוסים המוסריים הכלליים ראוי להשמר מהתפרצות דמיונות רעות ע"י הדיבור'.
מסקנת הרב קוק שם: 'יש בזה מקום לימוד בעניני התוכחה והלימוד וההתעוררות הכללית בעניני הכלל, שלא לתאר המצב, בין הרוחני בין הגשמי, בצבעים של יאוש ואפלה גדולה. שאין אותן הציורים מביאים לרומם את העם, כ"א להשכין כבודו לעפר, לרפות ידיו ולהשפילו, והרעיונות המשפילים את הרוח, פועלים בעל כרחו של האדם הפרטי וגם בע"כ של האומה בכללה'.
כמה מדוייקים ונכונים דברים אלו במיוחד בעת מלחמה שתפקידנו הוא לרומם את הרוח ולא להחליש, לחזק את האווירה הכללית ולא לדכא. מה תועלת בהוצאות דיבה, תאור החולשות והתמסכנות… כעת יש מקום רק לחזק ולעודד את כולם, אזרחים, משפחות, חיילים, ממשלה לדבר דיבורי גבורה ואמונה ולהודות לה’ על הכל. ■