01
מזג האוויר הירושלמי הנפלא הביא איתו לכותל שמש חייכנית, ציפורים מצייצות, פריחה צבעונית ומניינים גדושים ומלאים.
בשבת, הרחובות פנויים להולכי רגל ולרצים הרבים. היה נדמה לי שהם מלווים אותי לאורך מסילת הרכבת הקלה, עד ככר צה"ל. בסמוך למרפסת המיטולוגית של טדי קולק, בואכה שער יפו, ניצבים בשבת בבוקר כוחות משטרה, חלקם רכובים על סוסים מרשימים.
בשעת בוקר מוקדמת, ראיתי את גבי שיינין נושא על גבו, הלוך ושוב, עשרות כסאות וסטנדרים כדי לקבל את הקהל הרב, שיפקוד את המניין הוותיק שלו, שיתחיל, או טו טו, בשעה – 09.00, בצמוד לאבני הכותל ובסמוך למחיצת הנשים בצד ימין של הרחבה. לעומת זאת, מניינו של ד"ר פרי נוסן, שמתחיל בשעה 07.00, בצד שמאל של הרחבה, התנהל השבת ללא ד"ר פרי, הגבאי האגדי והחביב, שהוזמן לחגוג את יום הולדתו ה- 70 בחיק משפחתו המופלאה. עד +120.
כידוע לכם, המניין הקבוע שלנו, מתקיים בקביעות כבר למעלה מ-50 שנה, בשעה 07.00 בבוקר, בצד ימין של הרחבה, במרכזה של מחיצת עזרת נשים. זכות היא לי לפגוש במניין חברים יקרים ואהובים. השבוע שמחתי לראות את משפחתו המיוחדת של אל"מ מרדכי כהנא,רעייתו חגית ובנם לוחם שלדג. מרדכי, שנולד ברובע, הוא בנם של הרב נחמן כהנא שחגג השבוע 86 בחיק משפחתו שהתכנסה בירושלים. לפני שנים רבות הצפינה משפחת כהנא והשתקעו בעיר מעלות תרשיחא, כדי לחזק את ההתיישבות בגליל. מרדכי מגוייס כסמח"ט מילואים מתחילת חרבות ברזל. ההגנה על הארץ והגליל היא בנישמתו. כל חייו הוא מוסר נפשו על הגנת העם והארץ. בשל היותו בחור דתי, עם השקפות ציוניות אמוניות, קידומו בסולם הדרגות נחסם שוב ושוב, עד שנאלץ להשתחרר משירותו בקבע. אך מרדכי, בדרכו האצילית והאמונית, לא נוקם בהנהגת הקונספציה, שעשתה הכל כדי למרר את חייו. מרדכי מרוכז במשימה על שמירת המולדת. הוא לא מתייחס לשירות הצבאי כעניין אישי-פרטי, אלא כמשימה לאומית. מרדכי כדרכם של הלוחמים הסרוגים, שם את האגו בצד וממשיך בכל כוחו לתת את המקסימום בכל מרצו, כדי שהצבא ייהנה מניסיונו העשיר, מהידע הרב שצבר ומהדוגמא האישית, החיובית, שהוא נותן לפיקודיו. עבורי, מרדכי הוא אות ומופת. מיקרוקוסמוס ההוויה של הלוחמים הלאומיים בתוך צבא קדוש שהנהגתו נותרה מפא"יניקית ללא תקנה.
02
כהוכחה שתפילותינו בכותל התקבלו ברצון, התבשרנו ביום ראשון בבשורה מאוד משמחת, שנשיא איראן ושר החוץ שלו עלו בסערה השמימה. או יותר נכון נפלו בסערה מהשמים. ושניהם ניתלו על העץ, בסערה, במדבר.
מי שחיפש הוכחה שהקב"ה נלחם עבורינו קיבל השבוע סימן מובהק משמים. לא משנה אם המוסד היה אכן מעורב ב'תאונת המסוק' אם לאו. הסייעתא דשמייא נגלית לעיננו באופן בהיר ומסחרר.
מספר ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים ונס שחרור ירושלים והכותל, כתב הרב צבי יהודה רשמים מחלום שחלם. וכך כתב – ראיתי את חיילי צה"ל יוצאים למלחמת מצווה להצלת העם והארץ. כשהגיעה שיירת הלוחמים הגיבורים שלנו לשערי ירושלים, הבחנתי לפתע בראש המחנה ב- אבי האהוב, הראי"ה קוק, לבוש כולו בבגדים לבנים צחורים, רכוב על גבי סוס מלחמה לבן, מוביל את הלוחמים לניצחון.
זה החיזיון שעולה תמיד לנגד עיני כשעם ישראל מנצח את אויביו, כשמתגלים ניסים גלויים להצלת עם ישראל. ליבי מתרחב, ועייני דומעות, כשאני שומע על ההקרבה העצומה של הלוחמים שלנו, שמנצחים בכל מלחמות ישראל, את הגרועים שבמחבלים ובאוייבים שלנו – לוחמינו המופלאים מכל היחידות כולל המובחרות, כולל כל כוחות האוויר, הים והיבשה ואיתם כוחות הביטחון, הסמויים והגלויים, בארץ ובחו"ל, ביבשה באוויר ובים, עושים לילות כימים, ומקריבים את עצמם, בגוף ובנפש, למען עמנו. הם שמזכים כל אחד מאיתנו וגם על חמתם של הקפלניסטים המבולבלים, בכך, שיקויים בנו הפסוק – כי ה' אלוקיכם, ההולך עמכם, להלחם לכם עם אויבכם, להושיע אתכם…
03
בדרכי חזרה מהכותל פגשתי מכר ותיק, לבוש בלבוש חרדי, שצועד בדרכו לכותל. אנו נפגשים בקביעות, בכל שבת, בין גשר המיתרים לבניין 'שערי צדק' הישן. הוא חולף על פני, בדיוק בשעה שאני חוזר מהתפילה. 'למה אתם, הכיפות הסרוגות, סופגים כל כך הרבה עלבונות בשקט וכמעט לא מגיבים? מדוע אינכם תוקפים חזרה? במה לא האשימו אתכם? מכנים אתכם גם בהשתלמות בפו"מ – 'משיחיים', 'השומן שעל המרק', 'דומים לחמאס'…הרמטכ"ל לשעבר, אבי הקונספציה, רא"ל בוגי יעלון הכריז לאחרונה בתקשורת – 'שהיה סוגר את המכינה בעלי'. ידוע לכולם שהמכינה מובילה בשילוב של לוחמים מסורים בכל היחידות המובחרות. המכינה הקריבה כל כך הרבה לוחמים גיבורים גם במלחמה הזו, ויש בין בוגריה גם רבים שנפצעו בקרבות'. הבחור החרדי נראה ממש נרעש וכעוס. והוא הוסיף: 'מדוע אינכם מאיימים במלחמת אחים? ממה אתם מפחדים? עדיף שאנשי השמאל יפחדו מכם ולא שאתם תחששו מתגובתם.' אמר לי את אשר על ליבו, ולא יסף.
מה הייתי צריך לענות לו? שאנו, ה'ציבור דתי לאומי', הולך בדרכם של הרב קוק ובנו, ואנו משתדלים להיות תמיד 'ממלכתיים'? שהרב צבי יהודה הדגיש לנו אין ספור פעמים, שמשפט שלמה מלמד אותנו שהאימא המבקשת לחתוך לשניים את התינוק, אינה האמא האמיתית של העולל.
האידאולוגיה והאמונה העמוקה שלנו דוגלת מאז ומעולם באחדות העם, בכל מחיר.
אכן אנחנו במלכוד 'ממלכתי'.
לצערי הבחור צודק. כמעט אף אחד לא סופר את הציבור הדתי לאומי. לא בפוליטיקה הארצית ולא במונציפאלית, לא בכלכלה, לא בצבא, לא בלומודי התורה, לא בחינוך ולא באקדמיה.
למרות שהציבור שלנו מוביל בכל תחום מהתחומים הנ"ל, אנחנו נחשבים כאנדרדוג, כסוג ב'.
למרות שהציבור שלנו המונה כ-220 אלף בתי אב, גדול כמעט פי שנים מהציבור החרדי והמצב הסוציואקונומי הממוצע שלנו הוא שפיר יותר מהציבור החרדי. כי שני ההורים מפרנסים. לומדים בממוצע יותר שנות לימוד מכל אוכלוסייה בארץ. משרתים יותר בקרבי מכל ציבור אחר בארץ. יותר קצינים קרביים, יותר נופלים בקרבות, יותר פצועי צה"ל. יותר משרתי מילואים באופן יחסי לגודל האוכלוסייה. יותר תורמים לכל מי שנצרך, יותר מתנדבים במד"א, בשומר החדש ובכל תחום. יותר בוני הארץ, יותר תורמי כליה, יותר תורמי דם, יותר תורמי מח עצם, יותר עושי מעשי חסד והקרבה, יותר בעלי מסירות על הזולת, יותר לאומיים, יותר אוהבי ספרות ותרבות ישראלית, יותר מכורים לשירי ארץ ישראל, יותר אנשי אמונה, יותר אוהבי התורה העם והארץ, בולטים באהבת הכותל והר הבית, בולטים במתיישבי חברון ואוהביה, יותר מתיישבים בערים מעורבות כמו עכו, לוד וכו' יותר שוחרי ירושלים, יותר אוהבי גוש קטיף, גוש עציון, יהודה, שומרון, גולן, דרום הר חברון, יותר ויותר.
כל קצין דתי יודע לצערו, שכשיגיע לדרגת אלוף משנה, או תת אלוף הוא יתקל בתקרת זכוכית, שתונח בעזות מצח מעל לראשו, על ידי הגוורדייה הוותיקה והמתחדשת של הקצונה החילונית, השמולאנית מייסדת 'הקונספציה'. כן, אותה גוורדייה סגורה, המורכבת מאותם מפקדים יהירים, שלפני שמחת תורה גרמו כמעט לחיסול הרעיון הציוני.
גם המדיה ואמצעי התקשורת הדתית לאומית אינם מוחרגים מההתעלמות הבוטה של מנהיגי השמאל ובעלי ההון ולכן הם לא זוכים לתקציבי פרסום מינימאליים. חברות התעשיה והשיווק הגדולות, שמשקיעות מדיי שנה מאות מיליוני שקלים בפרסום, מתעלמות כמעט לחלוטין מהציבור הדתי לאומי. ערוץ 14 מתוקצב בעיקר מכספי פלנטרופיה, מכיוון שאינו מקבל די תקציבי פרסום. זאת, משום הוא נחשב 'סרוג' וימני.
לפי גודלנו באוכלוסייה הכללית, הציבור הדתי לאומי ראוי שיווקית לנתח של לפחות 12 אחוז מתקציבי הפרסום הכלליים. לצערי המדיה הדת"ל כמעט מוחרמת ואינה זוכה אפילו לשני אחוזים.
זה מונע כמובן לפתח בצורה הגונה וראויה עוד ערוצי תקשורת כמו ערוץ הרדיו 'גלי ישראל', ערוץ 14 מקור ראשון ועוד. ערוצי תקשורת מאוזנים וערכיים הם כלי השפעה חיוניים לבריאות העם ולשמירה על ערכי התורה, ההתיישבות ואהבת הארץ. אמצעי מדיה מתקדמים הם ערובה לחיזוק האחדות בעם. ערוצי מדיה ראויים יוכלו לתת במה לדעות, למדיניות ולהפגנות של הציבור הדתי אמוני הגדול והערכי.
כשהשמאל מפגין עם 250 איש הם מקבלים חשיפה עצומה ויחס אוהד הבולט פי כמה מהיחס התקשורתי שתקבל הפגנה של חצי מיליון ימניים. ברור לכולם שגם המדיה שבוייה עדין בקונספציה הישנה. רובה ככולה. תקשורת חד כיוונית, אוהדת אוייבים, נגועה באג'נדה מתרפסת, מבולבלת, חלשה ומתבצרת במגננה הישרדותית ואהבה עצמית.
מנהלי השיווק מתרצים את גישתם 'המקצועית' לציבור הדתי לאומי, שבעטייה הם אינם מקצים תקציבים למדיה הלאומית, כי לטענתם 'הסרוגים' ממילא צופים בטלוויזיה הכללית ונחשפים שם לפרסומות הכלליות, (שדרך אגב, אינן צנועות ואינן מדברות כלל בשפה הדת"לית).
ממחקרים שעשינו, עולה, שלמעלה מ – 50 אחוז מהציבור הדת"ל מצהיר, שאין לו כלל מכשיר טלויזיה, או שאינו צופה בערוצים 'חילוניים' במחשב או בנייד.
כמו כן מבדיקות שוק מעמיקות, התברר שהציבור שלנו, לא רק שהוא גדול מכפי שמתארים בשמאל, אלא שהתנהגותו ותרבותו הצרכנית, כמעט בכל התחומים, שונה לחלוטין מהציבור החרדי והכללי.
זאת ועוד, לצערי גם חלק מאחינו החרדים, ומנהיגיהם, מכנים אותנו, מאז ומתמיד, בזלזול – 'מזרוחניקים'…
הם רואים בנו איום גדול יותר מאשר האיום החילוני. כי לנו יש דרך. והדרך שלנו שונה ואולי מהווה אלטרנטיבה… ובכך עלולה למשוך צעירים 'שיתבלבלו', ואולי אפילו יחשבו לצאת ולשרת בצבא.
זאת ועוד – מכיוון שחברי הכנסת הדת"ל, שמייצגים את ציבור הכיפות הסרוגות אינם מהווים כח מאוחד ומייצג כמו המפלגות החרדיות כי הם מתפזרים 'באופן ממלכתי' על פני כל המפלגות, מרכז ימין ושמאל – מגנץ, דרך יאיר לפיד ועד הליכוד. לכן, לנו, אין כח מאוחד בכנסת כפי שיש לחרדים.
זאת ועוד, לצערי, המפלגות הסרוגות, במישור ארצי ובמוניציפאלי, (ראה מקרה ירושלים), מפולגות ביניהן וביינן לבין עצמן. כל זה, בגלל חילוקי דעות ודקדוקי דקויות זניחים ואיזוטריים ובגלל עודף החשבה עצמית.
כך אנו מפסידים כח, בהקצאת משאבים ובהקצאת תפקידי מפתח ומתרחקים מיכולת הובלה והשפעה בהנהגה המקומית ובהנהגה הלאומית.
זאת ועוד – מידי שנה אנו מפסידים חלקים נרחבים מהנוער הנפלא שלנו בגלל חוסר יכולת להתאחד, לחבק ולאהוב. שוב בגלל מחלוקות מיותרת.
הנוער שלנו סולד מהתדמית המסוכסכת ומחוסר האחדות ששורר בתוכנו ושואף ליותר נחישות, אחדות, רעות ואהבת הזולת כפי שמתגלית, בעוצמה, בין משרתי המילואים ובתוך יחידות חיילי הסדיר.
הדוגמא האישית של חיילנו ואזרחנו, המסירות וההקרבה העצומה, בתחומים רבים, כמו – לימוד התורה, הבנייה הגדולה והבלעדית בהתיישבות בכל רחבי הארץ, ההקרבה בצבא ועוד, מקרינים שפע של אור ומפיצים זוהר של אמת ואמונה.
זה המתכון לנצח. זו הדרך לזירוז הגאולה השלמה.
שבת שלום, של אהבת חינם, של המשך – כן יאבדו כל אויבך ה'. של המשך קוממיות ישראל בחודש אייר – חודש האור. ■
לתגובות היכנסו לאתר 'גילוי דעת'
www.giluydaat.co.il