01
ביום הזיכרון, במהלך ביקורי אצל משפחות חיילי וחברי לנשק שנפלו, הגעתי לאחת המשפחות שהשנה ימלאו 30 שנה לנפילת בנם.
אציין שילדי המשפחה גדלו על ערכי תנועת השומר הצעיר.
כשהגעתי אל המשפחה, אחותו של החייל שנפל לקחה אותי הצידה ואמרה לי את המשפט המדהים הבא: 'תן לי קצת אמונה, אנחנו כל כך צריכים בתקופה הזאת אמונה'. חשבתי לעצמי שבאמת היא צודקת. כולנו במיוחד בתקופה הזאת צריכים להתחזק באמונה בקב"ה כי בלעדיה אנחנו מרגישים לגמרי תלושים ומבולבלים.
באופן אישי, כמעט כל נסיעה אני שומע שיעורים מחזקים באמונה.
אמונה זה שריר שכל הזמן צריך לעבוד עליו ולחזקו.
02
אני זוכר סיפור נוסף על "שמו"צניקית" שלימדה אותי שיעור באמונה.
לפני כמה שנים חבר מקיבוץ בדרום הארץ חיבר אותי למישהי מהקיבוץ שלו, אשת חסד אמיתית.
כל שנה לפני שמתחילה שנת הלימודים היא דואגת בשביל עשרות ילדים נזקקים בדרום הארץ לבגדים, לנעליים, לילקוטים ולכל מה שהם צריכים כדי לפתוח את השנה כשהם מצויידים.
כדי שאזכור אותה בנייד היא רשומה אצלי כמיכל (שם בדוי) השמו"צניקית מכיוון שהיא גרה בקיבוץ של השומר הצעיר.
לפני כמה זמן היא פנתה אלי שאעזור לה לדאוג לילדים.
מכיוון שהייתי מאוד עסוק גם ברמה הפרטית וגם בכמה פרוייקטים אחרים דחיתי אותה.
ערב אחד קיבלתי ממנה את ההודעה הבאה: "היי אורי וערב טוב… האם יש עדכון כלשהו בעניין בבקשה? גם לקבל 'לא' זה בסדר, רק אשמח לדעת.
מעריכה מאוד את הרצון לסייע ובטוחה שפונים אליך לא מעט. תודה רבה"
עניתי: "עדיין לא הצלחתי להתארגן על הסכום.אבל אנחנו נהיה בקשר ואני אעזור בסופו של דבר. מתנצל."
קיבלתי ממנה את ההודעה המדהימה הבאה: "אתה בסדר גמור בבקשה אל תתנצל,עצם הנכונות היא מדהימה בעיניי ומה שהם צריכים ומיועדים לקבל, הם אכן יקבלו בעזרת ה' ".
אתם מבינים את מה שהיא כתבה לי? גם אם תעזור להם וגם אם לאו, אני מאמינה בבורא עולם והוא ידאג למחסורם.
'השמוצ'ניקית' היקרה הזאת לימדה אותי שיעור חשוב באמונה.
הסתערתי על הפרוייקט עוד באותו הערב בכל הכוח ותוך כשעה הגענו לסכום המיועד…
03
שמעתי משל יפה על האמונה: מספרים על מישהו שנסע באוטובוס מירושלים לחיפה, האוטובוס היה מלא בנוסעים.
כשעלה התחיל לשאול את הנוסעים אחד אחרי השני האם הם יודעים את הדרך לחיפה ?
הנוסעים ענו לו שהם לא יודעים.
הוא שאל אותם: '"אתם נוסעים בכזה בטחון ורוגע?"
הם ענו לו שיש נהג לאוטובוס והם סומכים עליו.
כך גם בעולמנו חשוב שנדע שיש מנהיג לעולם וזה הקב"ה ואנחנו בידיו וסומכים עליו…
04
סיפור מצמרר על אמונה מהחטופה ששוחררה ספיר כהן: ספיר נחטפה ב-7.10 עם החבר שלה. חודש לפני אותה שבת היא החלה להתלונן על מועקה, חולשה פנימית וחשה שמשהו לא טוב קורה אצלה או תחושה שמשהו רע עומד לקרות לה.
היא הלכה לבצע בדיקות ונמצא שיש לה סוג של חיידק והיא קיבלה טיפול תרופתי שיגרתי.
היא חשה בתוכה שלא זו הבעיה ושמשהו רע עומד לקרות לה.
הוריה התייעצו עם רב והוא אמר לה לקרוא את פרק כ"ז בתהילים במשך חודש ימים. היום האחרון של אמירת הפרק היה בשבת ה- 7.10.
ביום שישי החבר שלה קיבל הזמנה מאימו להגיע לשבת לביתה שבקיבוץ ניר עוז והם התייצבו.
באותה שבת הם התעוררו לקולות האזעקות וחדירת המחבלים לקיבוץ והחלו לשמוע יריות ודיבורים בערבית עד שהיא והחבר שלה נחטפו.
היא מספרת שבכל פעם שהייתה חרדה, מפוחדת או שומעת טילים נופלים בקירבתה היא חזרה על פרק התהילים, רק שכעת היא הבינה את משמעות הפרק וההקשר שלו אליה:
"לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז–חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד"
"אִם–תַּחֲנֶה עָלַי׀ מַחֲנֶה לֹא–יִירָא לִבִּי אִם–תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ" …
"כִּי יִצְפְּנֵנִי׀ בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלו בְּצוּר יְרוֹמֲמֵנִי"…
"אַל–תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ׀ מִמֶּנִּי אַל תַּט–בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל–תִּטְּשֵׁנִי וְאַל–תַּעַזְבֵנִי אֱלֹקֵי יִשְׁעִי"…
"כִּי–אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי"
"אַל–תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ–בִי עֵדֵי–שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס"…
"לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב–ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים"
"קַוֵּה אֶל– ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל– ה"" (תהלים פרק כז)
ספיר מספרת שבכל פעם שחזרה על הפרק הזה היא חשה בטוחה ומוגנת, כך כל יום, עד שהיא שוחררה מהשבי… ■
Ori88533@gmail.com