השובע חגגתי 43 שנה לאימהות שלי. וזה התואר שאני שמחה בו יותר מכל שאר התארים . במחקר של האקדמיה ללשון העברית התברר שהמילה האהובה ביותר במדינת ישראל היא אִמָּא, אחריה במקום השני – אהבה, ובמקום השלישי: משפחה. אנחנו חיות במדינה מטריארכלית.
לכאורה, היה אפשר לטעון, שאין מקום ביקום לאשה לאחר שפסקה מללדת, כמו פרפר המשי שמת לאחר שהוא מסיים להטיל את הביצים.. ובאמת, בדורות קודמים, נשים רבות מתו הרבה לפני שהגיעו לגיל המעבר. ואילו היום, בעיקר בעקבות התפתחות הרפואה המודרנית, נשים צפויות לחיות את מחצית מחייהן כשהן בגיל המעבר , כאשר תוחלת חיי האשה בארץ נעה בין 78-84 שנים בממוצע ועדיין, בגיל המעבר, או 'אמצע החיים', האישה נמצאת בשיא פריחתה בחייה המשפחתיים, המקצועיים, והאישיים. ישנן בדורנו נשים לא מעטות שהפכו ל'מנהיגות השבט' ,דווקא בגיל המעבר, כגון גולדה מאיר, מרגרט תאצ'ר, גברת קלינטון, ועוד.
מחקר מעניין על מוחן של סבתות מצא שתוחלת חיים גבוהה של נשים לאחר גיל הפוריות מתפתחת בשל הטוב שהן מעניקות למשפחתן על ידי הטיפול בנכדים והמעורבות בחייהם. במחקר השתתפו נשים שדיווחו שיש להן קשר חם עם נכדיהן ונכדותיהן. כל משתתפות המחקר עברו הדמיות MRI פונקציונלי שהדגימו שינויים בזרימת הדם בזמן פעילות מוחית. במחקר התברר שלסבתות הייתה תגובה מוחית הרבה יותר חזקה לתמונות הנכדים מאשר לתמונות של ילדים שלא הכירו. זה לגמרי לא מפתיע, לכאורה. אבל היה גם הבדל בין התגובה המוחית של הסבתות לתמונות נכדיהן לעומת תמונות של ילדיהן או בני זוגן. כשהסבתות ראו את הנכדים התגובה שלהן התבטאה באזורים שקשורים לאמפתיה רגשית, בעוד שהילדים ובני הזוג עוררו אזורים של אמפתיה קוגניטיבית. אמפתיה רגשית היא להרגיש את הרגשות שהאדם שמולך מרגיש, בבחינת 'עמו אנוכי בצרה'. אמפתיה קוגניטיבית, לעומת זאת, היא להבין מה אותו אדם חושב ומרגיש ולמה.
מחקר זה תואם את 'היפותזת הסבתא'. בחברות ציד עתיקות , לסבתות היה תפקיד מרכזי בשבט. הן הדריכו את הנשים הצעירות ברזי הטיפול בילדים, הכריעו בהחלטות משמעותיות, ועוד. ראש השבט נושאת על כתפיה ההולכות ומתרחבות, את עול אירועי היום יום של ילדיה, נכדיה, וניניה המרובים – לה מספרים הכול, מבלי לחסוך ממנה דבר, והיא אחראית לתפילות על כל השבט. גם באתיופיה היה מעגל הנשים המבוגרות לשם דבר. הסבתות היו בוררות יחד חומוס ועדשים, פותרות חלומות, משדכות, מייעצות לזוגות צעירים ולוחשות את רזי החיים לכולם ויש עוד תפקיד לראשת השבט – לה מספרים הכול, מבלי לחסוך ממנה דבר, והיא אחראית לתפילות על כל השבט. וככל שהגפן משתרג לו, התפילות מתארכות והכתפיים מבקשות עוד דרגות'…
עקומת 'ממוצע האושר על פי גיל', בחתך כלל עולמי, היא עקומה בצורת האות U. היא גבוהה בגילאי ה-20-30, וכך גם בגילאי ה-60-70. נקודת השפל של האושר היא בשנות ה-40 לחיינו, אז נחווה את העומס המקסימלי בקריירה ובחיי המשפחה. כשאנחנו מזדקנים יותר אנחנו כבר מבינים מה עיקר ומה טפל, וזה בהחלט משפר את רמת האושר. סיבה נוספת היא שהאושר גורם לנו לחיות יותר, כלומר רבים מהאנשים העצובים לא מאריכים ימים, וזה משפיע על עקומת הממוצע. לדבריו היחסים הבינאישיים הם המדד הטוב והאמין ביותר לאושר. אנחנו נקשרים לנכדינו, וגם לוקחים אחריות חלקית על חינוכם ועתידם. לגדל משפחה זה להיות אדם אופטימי. זה פשוט אומר שאנחנו מהאמינים שהעולם הוא מקום שטוב לחיות בו. התפילה שאני אומרת בכוונה הרבה ביותר היא 'ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל…'
כשאל הרב אברהם שפירא זצ"ל ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל היה ניגש אדם ומבשר לו שזה עתה הפך לסבא, הוא היה משיב לו בחיוך: 'זאת בשורה טובה, כעת הפכת לבן אדם'. רק אצל בני אדם נמשך הקשר בין בני הצאצאים להורי הוריהם, וטוב שכך. ■
