התנהלות בני ישראל במדבר היתה באופן מיוחד ומופתי: עם שלם קובע את התנהלות "ּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל", עם תזוזת הענן כל המחנה מתקפל ועם עצירתו של הענן בונים את המחנה ומתארגנים לשהייה במדבר. התורה מדגישה את צורת ההתנהלות ע"פ הענן, אך מדגישה שהחניות והמסעות לא היו באותה מידה, לפעמים החנייה לקחה יום-יומיים ולפעמים המסע התארך לחודשים ארוכים.
נדמיין את עצמנו מתארגנים בדירה חדשה ומגיע בעל הבית ומודיע לנו שתוך שעה אנו צריכים לפנות את הבית, ובבית השני אנו שוב מתארגנים ואינינו יודעים מתי יפנו אותנו מהבית… חוסר הוודאות הוא הדבר הקשה ביותר לאדם, האדם מרגיש בו חוסר אונים, אינו שולט על זמנו, על תכניותיו ועל רצונותיו, כל כולו נתון לחסדי אחרים. זכורני מימי הטירונות שהדבר הקשה ביותר היה שאף פעם לא ידעת מה אתה הולך לעשות ברגע הבא, האם לרוץ, למטבח, לעבודות רס"ר או לאיזו עמדת שמירה נידחת שאין לך מושג מתי יחליפו אותך. ושלא נדבר שלא ידעת אם אתה יוצא לשבת רק כמה דקות לפני היציאה… [וכמובן שאי אפשר שלא לזכור בהערצה ובתפילה את עשרות אלפי משפחות שנדדו מבתיהם מדרום ומצפון ונמצאות כעת 'במדבר' מחוץ לביתם, בלי סדר יום, לימודים, עבודה וקביעות…]
הרמב"ן ראה בצורת הנהגה זו ענין מיוחד: 'טעם ובהאריך הענן לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים, והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאווים מאד לנסוע מן המקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון השם וזה טעם ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו'.
מן הסתם, תוך כדי צעידה במדבר, העם חשק להפסקה בנווה מדבר מסוים ומסתכלים בכליון עיניים לענן אולי יעצור… וזה לא קורה, וכן הפוך מתקרבים למקום יתושים וברחשים ומתפללים שהענן לא ייעצר כאן… והנה דווקא כאן נעצר. למרות חוסר וודאות זו אומר הרמב"ן נשארו ישראל באמונתם החזקה ברבונו של עולם. שבחם של ישראל שלא עשו מה שנוח ונראה להם אלא פעלו רק ע"פ הענן. לאור זה נבין שהקב"ה מציין לשבח את התנהלותם במדבר וזוכר להם "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" ודווקא את זה הקב"ה זוכר.
חיי האדם כולם רצופים עליות וירידות, הפתעות וממש אין האדם שליט על עתידו. ישנו פתגם יהודי האומר שאם אתה רוצה להצחיק את אלוקים אז ספר לו את תוכנותייך… [באידיש זה כנראה נשמע יותר טוב…] האדם לא יכול לתכנן את חייו כלל, וכן חיי האומה מלאים עליות וירידות. למדנו שגם בשעת הסכנה, בשעת משבר, כאשר העסק לא הולך בדיוק כמו שתכננו, ההדרכה של התורה היא אחת: אעפ"כ לא יעברו על רצון השם 'וזה טעם ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו, כי מיראת השם ומשמרם משמרת מצוותו לא יסעו- וזה נקרא ושמרו משמרת ה'- שלא שינו'!
כוחנו הוא להתמיד בעבודת ה' שלנו, לא לשנות, לא ליפול ברוחנו וכן לא להתגאות אם הצלחנו. זו העבודה האמתית. ■