01
אני תמיד אומר שחבר טוב זה מישהו שכשאתה נמצא איתו אתה נעשה יותר טוב. חברות טובה דורשת השקעה.
יש לי חבר שאומר 'מי שאין לו זמן לחברים בסוף ימצא את עצמו עם הרבה זמן, בלי חברים'
לאורך חיינו אנחנו אוספים לעצמנו מכרים רבים מבית הספר, מהצבא ומהעבודה, ולרובם ככולם אנו קוראים "חברים".
היום, עם הרשתות החברתיות, מושג "החברות" התרחב בצורה שכמעט ואין לה גבולות. עם זאת, חברות אמת לא נמדדת במספר השנים שבהן שמרנו על קשר או במספר הפעמים שבהם אנחנו נפגשים, או בכמות הלייקים, אלא בקשר הרבה יותר משמעותי.
מספרים על מישהו שהיה אמור להתחתן וביקש מאמא שלו שתתעסק בהזמנות של החברים שלו.
אמו שאלה אותו בכמה חברים מדובר? והוא ענה לה – '400 חברים'. אמו השיבה – 'אין בעיה אני אטפל בזה'.
כשהגיע יום החתונה הגיעו רק 50 חברים. הוא ניגש לאמו ושאל "מה קרה? איפה כל החברים שלי? האם הזמנת אותם?"
האם ענתה "בוודאי שהזמנתי אותם, התקשרתי לכל אחד מ-400 החברים ואמרתי להם שאתה במצב קשה וצריך עזרה היום'.
הבן שאל "מדוע אמרת זאת להם?"
האם ענתה "רצית שמי שבאמת חבר שלך יגיע ולא כל מיני אנשים שמוגדרים חברים רק בתואר'.
02
אוסיף סיפור על חברים טובים באמת: לפני כשבוע הייתי בתל השומר במחלקת השיקום…
כל פעם כשאני רוצה לקבל כוחות אני מגיע לפצועים שלנו, ושם אני רואה בעיניי את כל הטוב והמיוחד שבעם שלנו.
הפעם הגעתי לבקר את אחיין שלי אלנתן שקיבל כדור בחזה, מצבו הולך ומשתפר אבל יקח עוד זמן עד שישתקם מהפציעה.
איתו ישבו סביב השולחן 4 חברים מהצוות שלו בסיירת גבעתי, צוות ששרת גם בסדיר יחד והמשיך יחד למילואים.
האמת שכמעט כל פעם שהגעתי אליו היו חבר'ה מהצוות שלו ואפילו הגיעו ההורים של חבריו לצוות.
ותוך כדי הדיבור סיפר לי אחד מהם שיש להם תורנות ביקורים של אלנתן שכוללת את כל הצוות ואף את ההורים שלהם על מנת שאלנתן לא יהיה לבד.
הוא הוסיף שרוב החברים בצוות לא עומדים בתורנות שלהם כי אם מגיעים הרבה יותר פעמים ממה שהם רשומים בתורנות.
הסתכלתי בהערכה על החברות הזאת שקיימת כבר מעל 10 שנים. חברות של לוחמים שהפכו למשפחה אחת שלא מפקירה אף אחד מהאחים שלה מאחור…
להבדיל, הסיפור הזכיר לי את אותו הצוות ביחידת אגוז, כשהחבר שלהם נעלם בטרק בנפאל, פשוט קנו כרטיסי טיסה, ארזו תיק ויצאו לחיפושים.
מתוך כל צוותי החיפוש שהגיעו לשטח, הם אלו שמצאו את גופתו של חברם אור אסרף ז"ל ונשאו אותו באלונקה את כל מסלול הטרק עד הכפר הקרוב, על מנת להביאו לקבורה בישראל.
אחוות לוחמים זה לא רק לחטוף כדור בשביל חבר בסג'עייה, זה גם לנסוע לקצה העולם כדי לחפש את אותו חבר, חי או מת.
מצדיע להם.
03
משהו אישי: יש לי חבר טוב שנפגשנו לראשונה בגיל 17, אני מרגיש שזו אחת המתנות הכי טובות שקיבלתי בחיי. מאז דרכינו לא נפרדות בעליות ובירידות אני מרגיש מחויבות כלפיו והוא מרגיש כך גם כלפיי, אנחנו דואגים אחד לשני ומשתדלים להקשיב לצד השני באמת.
אני אוהב אותו כמו שהוא והוא אוהב אותי כמו שאני.
אנחנו מלווים אחד את השני בהצלחות וגם בכשלונות.
למעט הזוגיות והחברות שלי עם אישתי, החברות הזאת היא ההשקעה הטובה ביותר שעשיתי, אך זו עדיין השקעה כי בחברות צריך להשקיע, להשקיע זמן, להשקיע תשומת לב, להקשיב.
04
אסיים בסיפור פשוט שנראה קטן אך לא אשכח אותו לעולם.
כשהשתחררתי משירותי הצבאי הייתי מ"פ צעיר. במילואים שובצתי לפקד על חיילים הגדולים ממני משמעותית. הייתי בן 23 וחלק מחיילי נשקו כבר את גיל ה-40.
בפעם הראשונה כשהגעתי לתעסוקה מבצעית בחרמון ירדתי מהאוטובוס עם החיילים האלו, שלא הכרתי אף אחד מהם. חששתי. הקש ששבר את גב הגמל היה כשגיליתי שמישהו התבלבל ולקח את התיק שלי במקום את שלו.
נכנסתי לחדר של המ"פ כשאני שבור. היה לי קר, הייתי עייף ועצוב.
שאלתי את עצמי 'מה אני עושה פה'?
אם לא הייתי מ"פ הייתי אפילו בוכה, אבל לא היה לי נעים.
למחרת אני שומע צעקות – "מישהו מחפש אותך".
אני רואה את החבר שלי שהגיע מירושלים לחרמון כדי לחזק ולעודד אותי….
ידעתי – זה חבר אמיתי. ■
Ori88533@gmail.com