01
בשבועות האחרונים אני בודקת בגרויות בלשון עברית של עולים חדשים. כולנו כנראה שמענו שעברית היא שפה קשה, אבל כשרואים חלק מהתשובות של העולים החדשים, לפי הגיון בריא ולא עברי, מבינים לעומק כמה עברית היא לא שפה קלה לרכישה. כנראה שליהודים לא קל בעולם- לא ברכישת השפה, לא בשחרור הארץ ולא בקיום מצוות ועדיין אנחנו אולי העם היחיד שהצליח גם לחזור לארץ שלו אחרי 2,000 שנה, גם לחדש שפה ששרדה בעיקר בלימוד תורה ותפילות ולהפוך אותה לשפת יום יום שבה מדברים, כותבים וחולמים וגם אפילו לשמור על המסורת. מדהים שיהודים יודעים למסור את נפשם על הדברים החשובים ולא לוותר על החיים לאורם, ועדיין המילה ידית בהחלט יכולה להתפרש למי שלא נולד כאן כיד קטנה למשל ולמרות הקושי עם השפה, עם התרבות, עם החום ועם הצפירות בכביש, גם להם ברור שהבית שלנו פה.
02
למרות שאני כבר מכירה את משחקי התקשורת ואת השקרים הבלתי פוסקים שיוצאים ממנה, לפעמים אני מצליחה בכל זאת להתפלא מהיכולת שלהם לנסות להפוך מציאות קיימת. מהרגע שאיתמר נכנס לתפקיד שלו, הוא נאבק בקייטנת בתי הכלא שהייתה. עד המלחמה השב"כ נלחם בו שלא יוריד שום פינוק כדי לשמור על שקט תעשייתי, כי שוטרים שנפצעים מפושטקים ערבים שזורקים עליהם בקבוקי תבעירה לכיף, כדי לנפוש קצת בכלא ולחזור לכפר כגיבורים, זה כנראה נכלל בשב"כ תחת ההגדרה של 'שקט'. בטבח בשמחת תורה כבר לא היה אפשר לספר על שקט, והרפורמה של איתמר בבתי הכלא נכנסה במלוא המרץ; אין קנטינות למחבלים (קניית פינוקים), אין מקלחות בלי גבול, אין טלוויזיות ומוצרי חשמל, אין מעמד של 'דובר' שעושה משא ומתן עם הסוהרים, יש אוכל מינימלי לפי החוק. והפלא ופלא, כמות הפושטקים הערבים שסתם זורקים בקבוקי תבעירה מאולתרים ואבנים על שוטרים, ירדה פלאים. כבר לא כיף בכלא הישראלי- מעיד כל מחבל שסיים לרצות את עונשו. בתי הכלא עומדים בעומסים עצומים בכבוד. אבל אז מגיע השב"כ, שמחליט על דעת עצמו לשחרר מחבל שקורא לעצמו מנהל בית החולים בשיפא, בצורה מחפירה וחסרת אחריות, ומאשים בשחרור את איתמר- והתקשורת מדבררת את השטות הזאת יום וליל. כמה אפשר להיות תמים ולהאמין שאיתמר שעשה רפורמה עצומה של החמרת תנאים בכלא והכנסת עוד ועוד מחבלים, איתמר שנלחם על חוק עונש מוות למחבלים ורוצה אותם בקבר כדי שלא יחזרו לרצוח שוב לעולם- הוא יסכים לשחרור מחבל שסידר מקום לענות בו ולרצוח בו את חטופינו. עד כמה התקשורת חושבת שכולנו מטומטמים? ונראה שהגיע הזמן להחליף ראש שב"כ. יהירות שגוררת אותנו כבר חודשים בדרכים פתלתלות צריכה להיפסק ולהתחיל בדרך אמיצה וחדשה- כזאת שחשובה בה חיי האזרחים שלנו ושלמותם יותר ממה יגידו באיזו אומה רחוקה בעולם.
03
יש לאיתמר ולי איזה כלל לא כתוב, שאנחנו יוצאים לדייט בכל שבוע, בדרך כלל להליכה ברחבי הישוב או ברחובות ירושלים. הרעיון הוא שיהיה אפשר לדבר בנחת על כל דבר. כל יציאה של איתמר מהבית מלווה במאבטחים מעולים מכל הכיוונים, אבל אפילו זה לא מונע מאיתנו את הדייטים הקבועים שלנו. לפעמים שעות הדייט נקבעות לשעת לילה מאוחרת ואני שוקלת לומר לאיתמר שיבוא לישון במקום זה- יום אחד שישן לא ממש ממש מאוחר, אבל הדייט חשוב לשנינו ואני מוותרת על המחשבה. לכבוד יום ההולדת שלי איתמר חרג מדייט הליכה, השקיע בחיפוש ומצא מסעדה מיוחדת במיקום גבוה בירושלים שבה רואים את העיר היפה בעולם פרושה מתחתינו. והיה טעים וכייפי במיוחד והמסעדה נרשמה תחת הקטרוגיה של 'אירועים מיוחדים'. נראה שאחד הדברים החשובים בזוגיות היא השיח והוא שווה הליכות וזמן מיוחד שמוקדש לשיחה, ועל הדרך אפילו לשרוף כמה קלוריות. ■