פעמים רבות, כשאנחנו רוצים מאד מאד שמשהו יקרה אנו מתפללים ומשתדלים ולפעמים עומדים ממש עם סטופר מול בורא עולם ומצפים לראות מתי הדבר יקרה.
זה נכון בחיפוש זוגיות, זה נכון בחינוך ילדים ובכל תחום בחיים.
אני מרגיש שלפעמים לאחר ההשתדלות והתפילות פשוט צריך לשחרר. אם הדבר שרצינו כל כך קורה זה נפלא ואם לבסוף הוא לא התרחש זה גם בסדר וכנראה שזה מה שמדוייק בשבילנו.
01
אשתף בשני סיפורים מהשבועיים האחרונים.
לפני כשלושה חודשים הפנו אלינו חייל בודד שהיה אמור להתחתן והיה זקוק לעזרה.
יחד עם רועי מימון, חבר קרוב ממושב ניצני עוז החלטנו להרים את פרוייקט החתונה.
קבענו פגישה עם הזוג ומיד התאהבנו בהם, זוג ממש מקסים.
החתן עולה חדש, לחם מספר חודשים בעזה, הכלה גם היא עולה חדשה.
אמרנו להם: "כל החתונה עלינו מא' ועד ת' "
מכאן התחילו רבים וטובים בעם המופלא שלנו להצטרף לעזרתנו, הכל הכל בהתנדבות מלאה,
מעצבת שיער, מאפרת, צלם, מגנטים, מישהי שתרמה שמלת כלה, מישהו שתרם בעילום שם עגלת קפה, חבורה מהמושב שלקחה על עצמה את בר המשקאות, דיג'יי שהגיע מקרית גת וגם שר וניגן בחופה.
עשרות רבות של בני נוער ומבוגרים ממושב ניצני עוז הגיעו להתנדב, אחיו המדהים של רועי עסק בהפקת האירוע ועבד שעות רבות בחום הכבד כדי שהאירוע יצליח, ואחרונים חביבים – רועי ואשתו יעל, שתרמו את ביתם וחצרם לאירוע. משפחות החתן והכלה התארגנו לחתונה בביתם והם השקיעו בעיקר את נשמתם וליבם הגדול כדי שהאירוע יהיה מושלם.
תוך כדי החתונה שאלתי את עצמי מדוע הזוג הזה זכה לחתונה כל כך מושקעת ומדהימה ממש במתנה?
כשדיברנו עם חבריו של החתן, שלחמו יחד איתו כמה חודשים בעזה ובאו לשמוח איתו, (חלקם הגיעו לחתונה אף שהיו פצועים) הם אמרו: "הכי מגיע לו בעולם. הוא עלה לארץ לבדו והתגייס לצבא, כשהיינו עושים מסעות אלונקה הוא היה זה שסוחב את האלונקה מתחילת המסע ועד סופו, רק מחליף מדי פעם כתפיים ולא עוזב, בסיום הטירונות הוא קיבל "מופת פלוגתי".
גם בסיום קורס המכי"ם הוא קיבל בשנית "מופת פלוגתי".
בסיום מסע הכומתה שלנו המח"ט נתן לו את הכומתה שלו כי הוא סיים כמצטיין"
בבוקר החתונה הכל היה מסודר על ידי המתנדבים למעט התשלום לקייטרינג, מדובר היה בסכום של 50,000 ש"ח.
כשקמתי בבוקר הסתכלתי לשמיים ואמרתי : 'בורא עולם, החתן והכלה הם ילדים שלך אנחנו בתור אחים שלהם משתדלים לעשות להם את החתונה הכי מכובדת ויפה שאנחנו יכולים, חסר לנו התשלום לקייטרינג, הקב"ה זה שלך'
מכאן שיחררתי.
במהלך היום התחילו לטפטף תרומות נוספות עד שהגענו כשעה לפני החתונה לסכום של 30,000 ש"ח.
והנה קיבלתי פנייה ממישהו ששמע על החתונה ושאל כמה כסף חסר, הוא תרם את 20,000 ש"ח הנותרים.
אמרתי לעצמי 'הקב"ה, אין עליך'!!!
חשוב לי לציין שגם אם לא היינו מגיעים לסכום המיועד היינו מסתדרים, אבל הכי חשוב זה לדעת לשחרר באמת למרות הקושי. הרבה פעמים כשמשחררים, דווקא אז הכל נפתח ומסתדר.
אשרינו שזכינו להיות חלק מהפרויקט המדהים הזה ומהעם הנפלא הזה.
02
אוסיף סיפור נוסף שקרה בשבוע שעבר.
פגשתי חבר, מושבניק מדרום הארץ, הוא סיפר לי את הסיפור הבא:
"היה לי טרקטור קטן שלא היה בשימוש.
פנה אלי שכן מהמושב וביקש לקנות את הטרקטור.
מכיוון שהטרקטור לא היה בשימוש תקופה יחסית ארוכה עשיתי לו הנחה משמעותית ואמרתי לו שיקח את הטרקטור וישלם לי בהמשך.
עברה שנה, שנתיים, שלוש ואפילו ארבע שנים והבחור לא שילם, את האמת זה קצת צבט לי בלב.
לפני כשבוע נפגשתי עם חבר אחר מהמושב ששאל אותי האם אני מכיר מישהו שמוכר טרקטור קטן?
עניתי לו שאני לא מכיר אבל היה לי טרקטור קטן שמישהו אחר מהמושב לקח ממני ועדיין לא שילם לי. החלטתי שאני מוחל לו ומשחרר לגמרי את הסיפור.
ראיתי שהטרקטור עומד אצלו והוא לא בשימוש תשאל אותו בעדינות אם אתה יכול להשתמש בו.
נפרדתי מהחבר ולאחר כחצי שעה מאותה פגישה הגיע אלי הבחור שלקח את הטרקטור עם מעטפה גדולה ובה היה סכום כל החוב
מיד לאחר שהודיתי לו ולקחתי את המעטפה התקשרתי לחבר שנפגש איתו קודם ושאלתי אותו האם הוא אולי ניפגש או התקשר לבחור שלקח ממנו את הטרקטור?'
הוא השיב: 'אני בקושי מכיר אותו, לא התקשרתי אליו וכמובן שלא נפגשתי איתו'…."
הבנתי לעצמי שוב מהו הכוח של השחרור…." ■
Ori88533@gmail.com