הדילמה הקריטית: פרטיות או בטיחות?
"היום בו מסרתי לאמיר את הסמארטפון הראשון שלו, הרגיש לי כמו שלב חדש בהורות. זו הרי חרב פיפיות: מצד אחד, דרך לשמור על קשר זמין איתו ולדעת תמיד היכן הוא נמצא. זה גם שער לידע אינסופי ואמצעי לתקשורת חברתית שהיום קשה לזוז מטר בלעדיו.
מצד שני, בכל פעם שהעיניים שלו היו נתקעות במסך הזוהר, הרגשתי צביטה בלב. הדאגה הייתה מכרסמת בי. נכון, התקנתי לו מערכת הגנה איכותית. אבל עדיין, לך תדע מה בכל זאת זולג פנימה. האם פתחתי לפניו את שערי העולם הדיגיטלי מוקדם מדי? האם עלי לעקוב מקרוב אחרי הגלישה שלו? האם מותר לי כאבא לחדור לפרטיות שלו ולהציץ לפעמים בקבוצות שלו ובהודעות שהוא שולח ומקבל?
הוא ממש לא יאהב את זה, אבל אולי זו המחויבות שלי כדי לשמור ולהגן עליו…"
˜„¢˙ ‰Ù¯ËÈÂ˙
הפרטיות היא ערך חשוב. כשבלעם הביט בבני ישראל הוא אמר: "מה טובו אוהליך, יעקב" (במדבר כד,ה) וחז"ל מסבירים שראה שאוהליהם היו ממוקמים כך שאף פתח לא פנה לאחר. כך נשמרה הפרטיות של כל משפחה.
ההלכה עוסקת במושג ושמו "היזק ראייה", כלומר, נזק שנגרם מהבטה בלתי רצויה למרחב הפרטי של האדם, וילדינו, כמונו, זקוקים למרחבים משלהם כדי לפרוח, לשוטט ולעצב את זהותם.
ההכרה בצורך הזה חיונית אך כלל אינה מובנת מאליה בעידן הרשתות החברתיות בו נוצרה אובססיה לשתף ולחשוף כל דבר.
הדילמה הגדולה היא מה לעשות כשאותה פרטיות יקרת ערך מתנגשת עם החשש מפני סיכונים שחודרים בקלות לרשות היחיד והילד שלנו עלול להיפגע מהם.
ʇ·ÈÌ ·¯˘˙
המציאות היא מורכבת: האינטרנט הוא משאב אדיר ללמידה וחיבור, אך מצד שני, טומן בחובו סכנות רבות. ללא פיקוח הולם והגנה מתקדמת, ילדים עלולים להיתקל בחומרים בלתי הולמים גם ללא כוונות זדון או להפוך לטרף קל לטורפים דיגיטליים. בריונות ברשת היא גם כן תופעה נפוצה שעלולה להותיר צלקות רגשיות עמוקות אצל הילדים, ולצערנו היו מקרים שאף נגמרו במוות.
לכן, הקביעה של התורה "לפני עיוור לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד) רלוונטית במיוחד בעולם המסכים, ועל ההורים לדעת שאין אפשרות להותיר את הילדים ואפילו את המתבגרים לשוטט ברשת ללא השגחה.
‰‡ÈÊÂÔ ‰ÎÂÔ
כיצד שומרים על איזון נכון בין כיבוד הפרטיות של הילדים לבין הגנה עליהם?
הנה כמה טיפים מעשיים:
1. ‰ÂÂËÒ‡Ù
אפליקציית העברת המסרים הירקרקה היא הפופולארית ביותר היום לתקשורת בין אנשים בישראל. עם זאת, מומלץ להרחיק ממנה ילדים, לפחות עד תום בי"ס יסודי.
אם בכל זאת ההורים מאפשרים את קיומה של קבוצה לילדים, יש לוודא שאחד ההורים ישמש בה כמבוגר האחראי ויהיה חבר בקבוצה. עינו הפקוחה יכולה למתן ולכוון דיונים כמו גם להתערב בעת הצורך.
בנוסף, עצם הידיעה שמבוגר נמצא בתמונה יכולה להרתיע משימוש לא ראוי ולשמור על אופי חיובי בצ'אט.
2. Ù¯ËÈÂ˙ ÓÂ˙È˙
כאשר מדובר בילדים גדולים יותר הכלל הוא זה: אנו מאפשרים פרטיות, כל עוד אין חשש שמשתמשים בה לדברים פוגעניים. חשוב שאנחנו ההורים נפנים: מעקב אחר טביעת הרגל הדיגיטלית של הילדים שלנו אינה חטטנות שנובעת מסקרנות סתמית, אלא באה מתוך האחריות ההורית שלנו לדאוג לסביבה בטוחה עבור ילדינו.
3. ˘ÈÁ Ù˙ÂÁ
דברו עם הילדים על המלכודות הפוטנציאליות ברשת, החל מהצקות ברשת ועד לסכנות של קשר עם זרים. הבהירו את ההיגיון מאחורי הכללים שלכם ואת החשיבות של עמידה בהם. קבעו הנחיות ברורות לגבי השימוש באינטרנט, כמו קציבת זמנים ספציפיים לפעילויות דיגיטליות ואזורים ייעודיים בבית לשימוש במכשירים (המצב בו ילד מסתגר שעות בחדרו עם המכשיר בדלת נעולה – אינו בריא).
כיום קיימים לא מעט כלים לבקרת הורים ולהגנה מפני חשיפה והעברה של תכנים שליליים וחבל יהיה שלא נשתמש בהם.
טפחו אווירה של דיאלוג פתוח. העבירו לילדים את המסר שהם יכולים לפנות אליכם בכל דאגה או התלבטות ואתם תעשו הכול כדי להגיב בצורה עניינית וללא שיפוטיות או כעס.
וכמובן, הדוגמא האישית שלנו באופן שבו אנחנו משתמשים במסכים היא מודל חינוכי רב עוצמה המשפיע על האופן בו הילדים שלנו ישתמשו בהם.
בהתנהלות חכמה ורגישה נוכל ליצור את הריקוד העדין שנע בין כיבוד הפרטיות לבין שמירה על בטחונם הנפשי והפיזי של ילדינו ברשת. ■