01
אנחנו בסוף שנה. הילדים כבר בחופש; מקומות העבודה יוצאים לפגרה; יש כבר מחשבות לקראת שנה הבאה. בפרשיות השבוע – "מטות-מסעי" – עם ישראל נערך גם הוא לסוף המסע במדבר ולקראת הכניסה לארץ ישראל. דווקא אז מתחילים לעשות שטויות: אדם נודר נדרים שלא ברור שיכול לעמוד בהם; נלחמים עם בני מדין בצורה לא ראויה; בני גד ובני ראובן מתלהבים מהזדמנויות הנדל"ן החדשות ושוכחים מהמחויבות שלהם לעם ישראל.
02
אנחנו לא נמצאים בסוף המלחמה. במובנים מסוימים אנו בתחילתה. אולם מכיוון שעברו כבר עשרה חודשים יש כאלה שמרגישים לאות ומדמיינים שחייבים לסיים את המלחמה בכל מחיר, גם שלא הושגו כל המטרות.
03
לכן, דווקא עכשיו, מגיעה התורה ומסבירה לבן אדם איך בדיוק צריך לנדור; מגיע משה רבנו, קוצף על עם ישראל ומסביר כיצד אמורה להיראות מלחמה; ומובהר לבני גד ובני ראובן התנאים המדויקים שבהם יקבלו את מה שהם רוצים. תורה, שכל וקור רוח. גם שיוצאים לחופש יש מסגרת. תמיד יש שליטה, תמיד יש א-לוהים.
04
גם בעת ששלב מסוים בחיי מדינת ישראל מתקרב לסיומו, יש כאלה שמאבדים את זה. הם קולטים שזמנם עבר ולכן מתחילים להתפרע, מאיימים איומים על מרי אזרחי וחושבים שהם מעמידים תנאים לחברה בתוכה הם חיים. גם כאן, כמו בחיים האישיים, לא צריך להתרגש. להחזיק עמדה ולזכור כל העת את המבט הרחב – המציאות זורמת לכיוון מאד מסוים; עם ישראל ברובו מגיע בסוף לארץ ישראל, ומי שלא – נותר במדבר.
05
פרשת מסעי מפרטת את ארבעים ושניים המסעות של עם ישראל במדבר. המסעות כמובן אינם מסעות טכניים גרידא אלא ישנן כאן ארבעים ושתיים נקודות ציון של התקדמות במעבר אל ארץ ישראל. המכנה המשותף לכל המסעות הללו הוא עצם המסע, כלומר התנועה והמעבר קדימה. על מנת להגיע לארץ ישראל, להתקרב אל הקדושה, אדם צריך להיות בדינמיקה, לא לקפוא על השמרים – "על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו".
06
בהתאם לזאת, בחלקה השני של הפרשה מתוארות ארבעים ושתיים ערי הלוויים. שבט הלוי, שאין לו נחלה קבועה בקרקע, אף הוא מצוי כל העת בתנועה. הלוויים מסתובבים בארץ ישראל ודוחפים את ההתפתחות הרוחנית של העם קדימה. אסור לאדם להישאר במקום, להתקבע עקב אינטרסים נדלני"ים או כלכליים, הממד הרוחני הוא הממד האיכותי שיוצר את המסע.
07
המספר ארבעים ושניים הוא מספר שמבטא על פי תורת הסוד את המסעות והמעברים של האדם בעולמו של הקדוש ברוך הוא [המספר שש מבטא את ששת צדדי המציאות – ימין-שמאל-קדימה-אחורה-למעלה-למטה; והמספר שבע מורכב מששת צדדי המציאות פלוס הנקודה האמצעית המבטאת את הממד הערכי בתוך הטבע. שש כפול שבע זהו המספר ארבעים ושניים שמשמעו התנודה המוחלטת בתוך העולם הטבעי].
08
הפיוט 'אנא בכוח', המורכב מארבעים ושתיים מילים, הוא פיוט הנאמר בזמני מעבר – בקריאת שמע על המיטה (במעבר בין ערות לשינה); בתפילת ליל שבת (במעבר בין ימי החול לשבת); בספירת העומר (במעבר שבין יציאת מצרים בפסח לקבלת התורה בשבועות); וגם בעת המסע הגדול ביותר של האדם – בזמן לוויה, במעבר בין העולם הזה לעולם הבא. בכל המסעות והמעברים של האדם בעולם צריך הוא לזכור ש'אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה' – כוח גדולת ימינו של ה' הוא זה שמתיר את הסיבוכים בחייו.
09
גם בימים הללו של שלשת השבועות אנו מצויים במסע ובמעבר. הנחמה שלנו בימי החורבן היא שאף הם מניעים אותנו קדימה; מי"ז תמוז ועד ט באב אנו עוברים תהליך קשה של בירור ומשם ממשיכים הלאה לחודש אלול. לחודש הרחמים והסליחות. המסע ממשיך תמיד. "צדיקים", אומרים חז"ל במסכת חולין, "אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא; שנאמר מחיל אל חיל יראה אל אלוהים בציון". ■