כל אחד מאיתנו אשר הולך לישון וחייב לקום בבוקר בשעה יעודה, מכווין לו את הפלאפון המעורר ובשעה היעודה מצלצל המכשיר ו'מפריע' את שנתנו המתוקה. לומר את האמת גם אם מנגינת הצלצול המעורר תהיה הכי אהובה לנו, ברגע זה לא נאהב את המנגינה ונתאכזב שכבר נגמר הלילה וצריך לקום….
חודש אלול תשפ"ד הוא חודש מיוחד, אנו כבר כמעט שנה במצב של 'התעוררות', משמחת תורה עד היום אנו בסוג של גלגל ענק המסתובב ומתהפך בין בשורה קשה לזיק של תקווה, בתוך ים של תפילות ומעשים טובים גם הפגנות, כעסים ומאבקים פנימיים. כאשר עולמנו רועש זה הזמן לעצור בתחילת חודש אלול, לשמוע את קול השופר הפנימי והלאומי ולהתחבר למשהו עליון ונשגב, לקול הזועק של חיילינו, חטופינו ושל כל העם המתייסר זה למעלה מאחד עשר חודשים.
כעת, בתחילתו של חודש אלול, אנו נמצאים בעיצומה של 'התעוררות' ציבורית ופרטית: חודש אלול, הימים הנוראים, ימי הסליחות, 'שעון מעורר' מצלצל לנו באוזן ומנסה להעיר אותנו מ'תרדמת החיים'. משהו שזועק מתוכנו, די, די לצרותינו, די למחלוקות, רוצים חיבורים, רוצים אחדות, רוצים תשובה, לשוב למשהו עליון ונעלם.
פיוטי הסליחות, עם המנגינה המיוחדת שלהם, קוראים לנו: 'בן אדם מה לך נרדם, קום קרא לא-לוקיך', בתוך שטף החיים, בתוך כל מהומת העשייה והחומריות אנו זוכים לקריאה להתעורר. הגיע הזמן להתעורר, ריבונו של עולם בחודש זה, חודש אלול, קשוב במיוחד לסליחתנו, שירתנו, נגינתנו ותשובתנו: 'אדון הסליחות, בוחן לבבות, גולה עמוקות – חטאנו לפניך רחם עלינו…' לא כמו מרוצת חיינו שאנו 'מעגלים פינות', 'מזייפים' קצת ובטוחים שאף אחד לא מרגיש… כולל אנחנו… כאן מדובר בבוחן לבבות, בגולה עמוקות. הכל שקוף, הכל טהור, הכל אמת. אמירת סליחות מחסירה מאיתנו נשימה וגורמת לדופק שלנו להגביר קצב, במיוחד בימי מלחמה.
בדמיוני הנני רואה שתי חביות ענקיות הנמצאות בשמים וכסא הכבוד ביניהם. חבית אחת של דמעות וחבית אחת של תפילות, החביות האלו כמעט מלאות… הם כמעט מלאות בדמעות של ישראל לאורך הגלות, בדמעות של חבלי משיח וחבלי הגאולה. בדמעות של אבות ואמהות ששכלו בינהם ובנותיהם במאבק על הארץ הזו. מנגד חבית התפילות שגם כמעט מלאה, התמלאה בתפילותיהם של ישראל לאורך כל הדורות, תפילות האבות והאמהות, דורות ראשונים ואחרונים, תפילות של קדושים וטהורים ברגעיהם האחרונים ועד התפילות שנאמרו בממ"דים בקיבוצים ובמושבים, בשדרות ובאופקים, שעות שהיו נצורים בהם בשמחת תורה תשפ"ד, תפילותיהם של החטופים והפצועים, תפילות המשפחות בחדרי ההמתנה במחלקות טיפול נמרץ על החיילים שה' ישלח להם רפואה שלמה. גם אם לא תמיד התפילה מתוך הסידור…
וקול משמים קורא ברגע שאחת מהחביות תתמלא, יבוא גואל!!! ואני במשאלת לב עמוקה, לוחש תפילה, אחי ואחיותי, כל איש ואשה, כל נער ונערה, ילד וילדה, כל העם הנפלא הזה, רוצו, התאמצו, אחזו בתפילה לרובנו של עולם לישועתם של ישראל, תפילה שתמיד נשמעת. מלאו את חבית התפילה לפני שיתווספו ייסורים ודמעות וחבית הדמעות, חלילה תתמלא… 'הַמְּרַחֵם, הוּא יְרַחֵם, עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים'. ■