01
בשבת שעברה לא הלכתי לכותל. ריחפתי לכותל. במשך כל השבוע הצהבת טיפסה במתינות אך בעקביות. ביום חמישי בערב הגיעה לביתנו אחות מעבדה. היא הוזמנה לבדיקת צהבת שתאפשר עריכת ברית, לנכדנו, התינוק המתוק, שמלאו לו שישה ימים, בן בכור לישי ולאמונה גולדברג. האחות ביצעה בדיקת דם מהירה, לבירור האם ירדה הצהבת מ- 14.5.
הבטנו בחרדה במכשיר המשוכלל המעבד את הנתונים. כעבור דקות קצרות, שנדמו לי כנצח, הציץ פתק קטן מהפתח הצדדי של המכשיר. על הפתק הודפסו תוצאות בדיקת הצהבת העדכנית. המספרים שזכו בפייס היו – 11.2… יצאנו כולנו בצהלות וברקודי הודיה וניצחון. נצח ישראל לא ישקר. יש ברית בשבת!
לא נהוג להזמין לברית, אך חיש מהר השמועה עשתה לה כנפיים בשכונה ובמשפחה – יש ברית בשבת!
לא עברו דקות ארוכות והבית שלנו התמלא בריחות נפלאים של תבשילים לשבת. רעייתי ובתנו נרתמו למשימה המשמחת – אירוח המשפחות, משני הצדדים, לשבת קודש בביתנו הדל.
כ- 40 כיסאות הוצבו מסביב לשולחנות שנערכו בקפידה בסלון הבית. מפות צחורות נפרסו ועליהם הוצבו כדים עטורים בפרחים שהפיצו ניחוחות משכרים.
מצעים ריחניים נשלפו מהארונות, מרצפות מורקו, מסדרונות קורצפו וההתרגשות הרקיעה שחקים.
צמח הירשפלד, המוהל המוכשר והצדיק מכוכב השחר ורעייתו המדהימה, היו בין הראשונים להגיע. צמח הסביר לי שהוא מקדים להגיע כדי להניח את 'ערכת ברית המילה' במקום המשתמר, בתוך היכל בית הכנסת, בסמוך למקום בו תתקיים הברית, לאחר תפילת מוסף של שבת.
יומיים לפני כן, באמונה גדולה ובתושיה של הרגע האחרון, למרות שלא ידענו אם הברית תתקיים במועדה, פניתי ל'רהיטי לביא' הידועים באיכותם, כדי לרכוש כסא של אליהו…
מנכ"ל המפעל, ערן שמיר התותח, (יליד כפר מימון כמובן), נענה לאתגר. ערן בחר עבורי בקפידה כיסא מהודר, מהמלאי הקיים, ו'הטיס' אותו במהירות לירושלים.
כיסא יש, מוהל יש, תינוק יש, קוגלים מכל הסוגים יש, הערינג יש, חמוצים יש, כרית לתינוק יש, תפילונים לשעת הברית יש, אז במה עוד נברך? – נצעד לכותל ונתפלל להצלחת הברית ולבריאות היילוד והיולדת. מתוך התרגשות, ברגע של ספונטניות, ישי, אבי הבן, הציע את האפשרות להכניס את התינוק בבריתו של אברהם אבינו דווקא ברחבת הכותל. זו תהיה תשובה ניצחת למחבלים, שמבקשים רק לקחת חיים, כך טען. אבל במחשבה שנייה עצרנו את ההתלהבות. סבא רבה וסבתא רבה, ברט, מכפר מימון, הם אורחים חשובים בשבת ברית המילה של הנין המתוק ובוודאי תקשה עליהם ההליכה הארוכה לכותל.
לחילופין, ביקשתי מבני ישי ומרעייתו הגיבורה, אמונה, רשות לצעוד לכותל בזריחה, להתפלל שם על התינוק המתוק ועל המשפחה היקרה ולהחיש צעדי חזרה למעמד ברית קודש בהיכל בית הכנסת של משכנות הלאום. לשמחתי, האישור המיוחל לא איחר לבוא.
וכך היה. לפני הזריחה, יצאתי יחד עם אחדים מבני המשפחה והחברים להצטרף למניין הרובע הקבוע שלנו בצד ימין של רחבת הכותל.
בדרכי לכותל, מוקף בבני המשפחה המתרגשים, ריחפתי לי מעל אבני ירושלים המוזהבות. הצעידה הייתה קלילה ומרוממת. התוואי נראה לי לפתע כאילו רצוף הוא במרגליות… ודרכנו סוגה בשושנים.
רחבת הכותל האירה לנו פנים וקיבלה אותנו הומיה כולה, בקולות תפילה ובניגוני המוספים של תפילת ותיקין בשבת מברכין האחרונה השנה, ערב חודש הרחמים, חודש אלול – אני לכותל ונפשי למקדש.
טוב להודות לה' – זכינו בברית קודש בבוקרה של 'שבת מברכים' מוארת, נעימה ומזמינה.
02
בסיום התפילה בכותל חזרנו יחד, נציגי משפחת טייכלר ומשפחת ברק האמיצה מקדומים ודילגנו בחדווה לבית הכנסת החדש בקריית הלאום. ודיגלו עלי אהבה.
חברי וחברות הקהילה התגייסו לסייע בכל מה שאפשר כדי שהברית תתקיים ברוב עם והדר. השמחה בציבור המתפללים הייתה גדולה ומאירה, כי אירוע של ברית קודש בשבת הוא נדיר כאן מאד.
הסנדק היה האיש והאגדה, סבא משה טייכלר, נהג אמבולנס מתנדב ומנהל אזור השרון ב'יד שרה'. משה וקרן טייכלר, המופלאים, הם תושבי קדומים. רק אספר שבמסיבת האירוסין של ישי ואמונה גילינו שמשה היה הראשון שהגיע במהירות, עם האמבולנס שלו, למקום התאונה של אביה יהושע, ז"ל, שהתהפך עם רכבו ליד צומת ג'ית הסמוך לקדומים.
הס הושלך בהיכל בית הכנסת. הדריכות הייתה גדולה. ואז נשמע קולו של ישי, האב המאושר, עונה לשאלה המנצחת – ויקרא שמו בישראל?… התשובה גרמה להתרגשות עצומה – אביה אורי. בחולם מלא. אכן, היינו כחולמים.
בתוך 30 יום נחגוג, בע"ה, יחד עם ההורים היקרים, ישי ואמונה, וכל המשפחה המאושרת, את מצוות פדיון הבן לנכדנו, אביה אורי, המתוק.זה הקטן גדול יהיה.
03
ידוע לכל שתפילת קבלת שבת בסמוך לכותל היא חוויה מיוחדת במינה. הרחבה מתמלאת אט אט בהמוני מתפללים. בשבתות שבהן מתקיימים לימודים סדירים בישיבת הכותל, בחורי הישיבה גולשים אל מול הכותל ופוצחים בריקודים ובתפילה מרוממת. מי שלא ראה ולא שמע… לא יבין.
מתפללים רבים מגיעים מהרובע היהודי ומכל שכונות ירושלים לקבל את פני שבת המלכה, מול שריד חומת בית מקדשנו. גם תיירים רבים, בעיניים בורקות, מתפעלים מהחוויה המיוחדת.
קולות השירה ומעגלי הריקודים בוקעים רקיעים.הכל לכבודה של שבת המלכה, הנכנסת להיכלה דירושלים.
04
אחד המניינים הותיקים והמיוחדים בכותל, המושך אליו קהל רב, הוא המניין החסידי המכונה 'המניין הויז'ניצאי'. מקומו הקבוע הוא בשורה הראשונה, הצמודה לאבני הכותל, ממש לימין הכניסה למנהרה שמתחת 'קשת וילסון'.
מנהג ידוע הוא, שחסידי ירושלים נהגו להשתדל לקבל את השבת דווקא בכותל המערבי. האדמו"ר, רבי אלעזר מנדל מלעלוב, מאבות הישוב החסידי בירושלים, היה אומר כי קבלה היא בידו, שנשמות האבות והאמהות הקדושים, יורדות אל הכותל המערבי בערבי שבתות לאחר חצות היום.
הצדיק המקובל, הרב מנחם מנדל מונדרי זצ"ל, מחשובי חסידי ויז'ניץ ונצר לשושלת אדמור"י קוסוב המפוארת, ייסד את 'מניין ויז'ניץ' מיד לאחר שחרור הכותל, לאחר מלחמת ששת הימים. זאת, בעידודו ובברכתו של האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מויז'ניץ זצ"ל.
מרכזיותה של קדושת השבת בחיי עם ישראל, תופסת מקום חשוב במשנת החסידות בכלל ובחסידות ויז'ניץ בפרט. אדמו"רי בית ויז'ניץ לדורותיהם הדגישו את מעלתה וסגולתה של השבת. הם ראו בחיבור הפנימי והרגשי לקדושתה של השבת אבן יסוד בחייו של כל יהודי ובחיי האומה הישראלית כולה.
הרב מונדרי זצ"ל, היה פוקד את הכותל המערבי מדי יום ביומו. אף בזקנותו היה משתדל וטורח להגיע מדי ערב שבת מביתו, שבשכונת גאולה, לקבל את המלכה בכותל המערבי. בחזרתו היה מלווה בפמליה של מלאכים ואורחים רבים, שנהג לארח בביתו.
תפילת המנחה במנין זה מתחילה עם הצפירה המפורסמת, המבשרת על זמן הדלקת נרות בירושלים. תפילת קבלת שבת נאמרת במתינות ובהתלהבות חסידית.
שבעת ה'קולות', שמתחילים ב'קול ה' בכח, קול ה' בהדר'.. מוזכרים בפירוט, ב'מזמור לדוד הבו לה". על פי הירושלמי מקבילות 'קולות' אלו לשבעת האזכורים של שם ה', ב'מזמור שיר ליום השבת'. על פי הקבלה והחסידות, מקבילות ה'קולות' לשבע הברכות בתפילות העמידה של שבת. לכן, פסוקים אלו נאמרים על ידי החזן והקהל, לסירוגין, כמנהג חסידים. מזמור 'לכה דודי' שנכתב בצפת לפני כ- 500 שנה, על ידי רבי שלמה הלוי אלקבץ, מתרונן בשירה חסידית עוצמתית, המהדהת למרחוק ומכניסה אווירה שבתית ענוגה לירושלים של מטה. פיסקת 'לא תבושי' מושרת בניגון ויז'ניצאי ידוע ועתיק יומין, מלא ברגש ובערגה לשבת המלכה.
בסיום תפילת קבלת שבת יוצאים המתפללים, חסידים, ליטאים וסרוגים, בריקוד חסידי, לכבודה של השבת, שאך עטפה את הר המוריה בעבותות של אהבה.
אמירת פסוקי 'כגוונא' לפני תפילת ערבית, היא שיאה של קבלת השבת, ונאמרת כאן בהתרגשות רבה כמנהג החסידים. כמידי שבוע, בנו של הרב מונדרי זצ"ל עובר לפני התיבה בתפילת קבלת שבת ובתפילת ערבית, בנוסח המסורתי המיוחד והמרגש של חסידי ויז'ניץ.
רב הכותל המיתולוגי, המקובל, הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, ויבדל לחיים ארוכים האדמו"ר מסלונים שליט"א, טרם התמנותו לאדמו"ר, נהגו גם הם לקבוע את מקום תפילתם במנין זה.
האוירה החסידית המיוחדת שבמנין ויז'ניץ, שמתעצמת בשבתות חודש אלול, מושכת אל המניין ציבור גדול מכל שכונותיה של ירושלים, המגיע לקבל את השבת מול מקום קודש הקודשים, מתוך כיסופים לבניין בית שלישי לאלתר ולנצח נצחים.
05
השבוע ליווינו לבית עולמה, בשיבה טובה, את אשת החסד, טשערנא מוסקוביץ', אלמנת ד"ר ארווין מוסקוביץ', ע"ה.
מאות רבות עלו להר הזיתים כדי לחלוק כבוד אחרון לאשת החסד, שנטמנה מול מקום המקדש, לצד בעלה, ממש בסמוך לציונם של הראי'ה והרצי"ק.
ריגש אותי מאוד לראות, כי ידידים רבים התעכבו דקות ארוכות גם ליד קברו של אביה שלנו, שנטמן בסמוך. היו שאמרו לידו פרק תהילים לנצחון חיילינו.
משפחת מוסקוביץ' היא פלא אנושי של מפעל חסד ענק, שכל כולו מכוון לבניין התורה והארץ. אי אפשר לתאר ואי אפשר להקיף במילים את תרומתם לבניין ארץ ישראל וירושלים, בדורנו, דור של גאולה.
בזכות תרומתם ואומץ ליבם של ארווין וטשרנה מוסקוביץ' נגאלו ונבנו שכונות רבות בתוך וסביב העיר העתיקה בירושלים. נקנו ונבנו בתים, בתי כנסת וישיבות בכל רחבי מזרח העיר. נגאלה ונבנתה ישיבת 'עטרת ירושלים', מונפו מפעלי גאולת הארץ של 'עטרת כהנים', נגאלו בתים וקרקעות בכפר התימנים, בעיר דוד, בסילאוו'ן, במעלה הזיתים, בבית אורות, במתחם 'מלון שפר', שבמבואות הר הצופים, במתחם 'קדמת ציון' שבדרום ירושלים, בשכונת בית צפפה, ברחבי גוש קטיף, ברחבי יהודה, בחבל בנימין ובשומרון, נבנו אגפים שלמים בבתי חולים בכל הארץ ועוד ועוד
מתי דן, מנכ"ל עטרת כהנים, מספר: לפני 45 שנה, נכנסנו בשנת תשל"ט לבית המוגרבים, ספק בית ספק חורבה ישנה, ברחוב מעלה חלדיה, בעיר העתיקה. היה זה מהלך מבריק שהתאפשר בזכות יוזמתו ואדיבותו הברוכה של עקיבא אזולאי, ראש עדת המוגרבים בירושלים וסגנו של טדי קולק. 'אם תקימו שם ישיבה לכהנים אתן לכם רשות להשתמש בבניין הזה שלנו ל-10 שנים' כך הבטיח חכם עקיבא אזולאי.
מתי דן סיפר בזמנו על ההזדמנות ההיסטורית הזו לרב אברהם ישעיהו דולגין (זצ"ל), רב שכונת רמת אשכול בירושלים, איש הסוכנות היהודית, ולימים מנכ"ל משרד הדתות, שהכיר יהודים אמידים ובעלי ממון, המתגוררים באמריקה.
הרב דולגין אמר בצער, שיהודי אמריקה, השמרנים והזהירים, אינם נכנסים להרפתקאות 'מיליתנטיות' של גאולת בתים וקרקעות בישראל… ובוודאי הם לא יסכימו ולא ישקיעו את כספם בגאולת בתים באזורים המוקפים באוכלוסייה ערבית עויינת… באותם ימים, לפי תפיסת עולמם של אותם עשירי הגלות, לתרום לבניין ירושלים, זה אומר – לסייע להקמת ולאחזקת מוסדות תורה וחסד, בתי ספר, ישיבות, אוניברסיטאות ובתי חולים במערב העיר…
מתי דן ממשיך: 'אך יצאנו מביתו של הרב דולגין, הוא רץ אחרינו, כולו מתנשף, ואמר לנו בהתרגשות, שעלה בראשו רעיון, שאפשר לדבר עם אדם אחד ויחיד, עניו ומיוחד, בעל תפיסה אמונית ימנית אמיצה. איש עניו זה הוא בעל חזון ציוני נדיר ויוצא דופן בנוף יהדות אמריקה. הוא מגיע בכל שנה עם רעייתו האצילית, למלון ארבע העונות בנתניה, אולי אפשר לפגוש אותו שם. הרב דולגין המשיך להמתיק לנו את סודו ואורו עיניו – שמו של האיש הוא ד"ר ארווין מוסקוביץ'. רק איתו אפשר לדבר על גאולת בתים במזרח ירושלים'. והשאר היסטוריה.
שבת שלום של המשך גאולת הארץ. ניצחון לישראל. שחרור החטופים. גאולת גוש קטיף וציר פילדלפי. רפואה שלמה ללוחמים הפצועים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים כיתבו ישירות למייל שלי -
manager@pisrael.com