לידה ראשונה היא בשורה משולשת. בשורה ראשונה: הזוגיות של ההורים, שהתקיים בהם הפסוק 'והיו לבשר אחד'. בשורה שניה: יש לזוג יכולת פוריות, עובדה היא שנולד תינוק. בשורה שלישית: הלידה עצמה. אני בדרך כלל מייעצת למטופלים שלי לספר להורים על ההיריון כבר מתחילת התרקמותו, במיוחד בהריון ראשון. הסיבה היא שזאת דרך פשוטה לשמח אותם, במיוחד בילד הראשון שבו הבשורה כוללת את כל המרכיבים שציינתי. ואם כבר מספרים אז לספר לשני זוגות ההורים ולא רק להורים של האם. אין פרוטקציות. שני זוגות ההורים הם סבא וסבתא באותה מידה.
הבן הבכור לאמו חייב בפדיון הבן, אם הוא אכן הוולד הראשון שפתח את רחמה של אמו. אם היולדת הפילה בעבר נפל שהחלו להתרקם אבריו, יש לשאול שאלה הלכתית. שהרי התינוק שנולד כעת אינו בכור לעניין פדיון. חז"ל קבעו לכך גבולות. אם הנפל היה בן פחות מארבעים ימי הריון, הרי בלידה הבאה במזל טוב, חייבים בפדיון. איך סופרים את ארבעים הימים? ארבעים הימים נספרים מזמן ההפריה. ארבעים יום שהם שמונה שבועות לפי ההגדרה הרפואית המקובלת הסופרת שבועות הריון החל מהווסת האחרון. היום, בעזרת מכשיר האולטרסאונד, אפשר לדייק יותר בהלכה זו. לכן, אפילו אם ההפלה אירעה לאחר ארבעים ימי הריון, אם הרופא ראה במכשיר העל-שמע (אולטרסאונד) שהתפתחותו נעצרה הרבה לפני כן, הרי בהריון הבא פודים את התינוק שנולד. במקרים של ספק – מקיימים פדיון הבן ברוב עם אבל בלי ברכה.
לעיתים רחוקות מתפתח הריון מחוץ לרחם האישה, כשמשתרש העובר בחצוצרה של אישה, למשל . אם מדובר בשלב הריון שבו נרקמו אבריו , יתכן שיהיה צורך בניתוח להוצאת העובר , שהרי אין לו סיכוי להתפתח לתינוק כאשר אינו ברחם, ועצם נוכחותו בחצוצרה מסכנת את בריאותה של האם. התינוק שיוולד אחר כך יזכה את אביו במצוות פדיון הבן בברכה, מפני שהעובר הראשון לא פטר את הרחם ומעולם לא היה בן קיימא.
בכור שנולד בניתוח קיסרי פטור מפדיון, מפני שהוא לא פתח את הרחם בלידתו. בכור שנולד בעזרת 'שולפן ריק' (מכשיר ואקום), בו משתמשים כשיש עצירה בתהליך ירידת הראש או במקרה של מצוקת עובר, חייב בפדיון בברכה מפני שמכשיר הווקום אינו חוצץ בין ראש העובר לבין הרחם. בלידה בעזרת מלקחיים [פעולה שהיום כבר כמעט ולא מבצעים אותה עקב חשש לסיבוכים גם לאם וגם לעובר], נחלקו הפוסקים. השימוש במלקחיים בימינו די נדיר, מסיבות מדיקו-לגליות בעיקר, קרי- פחד מתביעות משפטיות, כך שהמיומנות כמעט ונעלמה מן העולם.
זמן פדיון הבן הוא חודש לאחר הלידה. גם אם ברית המילה נדחית מסיבות רפואיות – פודים את הבכור בזמנו. לכן יתכן מצב שבו הפדיון מתקיים לפני הברית. הטקס הזה הוא נטו שמחה. האם היולדת כבר פחות כואבת וחלשה וגם התינוק לא עובר תהליך מכאיב.
יש לנו קרוב משפחה שלצערו התאלמן והתחתן מחדש. נולד לו בן בכור לאשתו הראשונה וכך גם לאשתו השנייה. וכך הוא קיים פעמיים את מצוות פדיון הבן. אורח חסר טקט בירך אותו על כך שזכה לזכות נדירה ביותר שמעט זוכים בו, לחגוג פדיון הבן לשניים מבניו. סייג לחכמה – שתיקה. ■
