01
סיפר לי הרב אברהם נחשון (קופרמן), רב בעיר אלעד:
'פעם באתי לבקר את דודי, הרב יהודה קופרמן, מייסד המכללה לבנות בירושלים, והוא אמר לי: 'היה אצלי כעת מישהו שסיפר שהיה אצל הרב אלישיב ושאל שאלה הלכתית. הרב אלישיב ענה לו, אך הוסיף וסייג: 'אני אמנם סובר כך, אבל תדע שהרב סובר אחרת'. –'לא הבנתי. איזה רב סובר אחרת?' הוא שאל. –"..'הרב' זה הרב קוק", הבהיר הרב אלישיב.
אני כבחור הייתי ניגש בעיקר לר' שלמה זלמן אויערבך כדי לשאול את שאלותיי בהלכה. גדלתי שם בסביבה, התפללתי אתו. הוא היה יושב בבית כנסת הגר"א ב"שערי חסד" בצד ימין, והרב אברהם דוד רוזנטל, רב השכונה, היה יושב משמאל לארון הקודש. אני זוכר היטב את תפילותיהם. אני אז בחור צעיר בישיבה תיכונית, יושב באיזו גומחה אחורית בבית המדרש, מתבונן ומנסה לספוג מה שאפשר.
הרב הרצוג היה הסנדק הן של אבי, באירלנד, והן שלי, בירושלים. היינו מאד קרובים אליו. [כתבתי בעבר במדור זה מה ששמעתי מזיכרונות דודו, גרשון קופרמן, מנאומו כילד בשנת תרצ"ז במסיבת הפרידה מהרב הרצוג באירלנד, כשעלה לארץ לכהן כרב ראשי. מ.ד.] אמי ע"ה, שנפטרה בשנה זו, הייתה קרובה לרבנית הרצוג, שהייתה אשת חיל ובעלת מפעלי חסד ועשייה משל עצמה, והקשר התחזק במיוחד אחרי פטירת הרב. היינו קשורים גם ליתר הבנים. אותי, למשל, שלחו למסור בפורים משלוח מנות לבן ר' יעקב הרצוג. הוא היה תלמיד חכם מובהק. [ברוך כישרונות, ממעצבי מדיניות החוץ של ישראל, מתרגם המשנה לאנגלית, נבחר לכהן כרבה של בריטניה, וכנראה היה ממשיך דרכו של אביו הדגול. נפטר בגיל צעיר. מ.ד.].
בעשר שנות לימודיי בישיבת הר עציון שמעתי שיעורים מפי ראש הישיבה הרב אהרון ליכטנשטיין, וזכיתי לראות מהי עמקות בקנה מידה שקשה לתאר, וגבולות קיצוניים של ידיעת התורה ושל תיקון המידות. בענייני הנהגה ומוסר, לבי נהה אחר ראש הישיבה הרב יהודה עמיטל. אגב, בענייני הלכה הוא היה מחמיר לעצמו, ובזה הוא נותר "הונגרי" כל ימיו. ראיתי את עצמי כתלמיד של הרב צבי יהודה קוק בענייני השקפה, ובהתחלה זה לא עמד בסתירה לדברים ששמעתי מהרב עמיטל. אמנם מלחמת יום כיפור ונפילת תלמידיו שברו מאד את רוחו של הרב עמיטל, אבל גם אחריה הוא היה איש ההתיישבות. הוא היה לוקח אותנו להשתתף בעליות של גוש אמונים להקמת ישובים חדשים ביהודה ושומרון. בתקופה ההיא הוא הרבה לדבר על השואה ועל זיכרונותיו הקשים משם, ונראה היה שהוא סובל מפוסט-טראומה מאוחרת, מחרדות של ניצול שואה. השינוי היה בכך שהוא ביקש להאט בנו את קצב הפעילות וההתקדמות של שלבי גאולת הארץ. הוא ביקש שנתמקד בשמירה על הקיים, שנוכל להגן על המתנה הגדולה שקיבלנו, מדינת ישראל, ולהתקדם בה בצעדים מדודים. הוא פחד מכך שנרוץ קדימה בניסיון לדחוף את מהלכי הגאולה ונאבד מהישגיה'.
02
עוד שמעתי מהרב נחשון: 'עשיתי שימוש בהוראה אצל הפוסק הגדול רבי שלום אייזן. הוא היה איש העדה החרדית, ואני בשנים ההן הייתי ר"מ וראש כולל בישיבת ימית, בעיר ימית (ת"ו), ואח"כ בנוה דקלים (תובב"א). הייתי יושב אצלו ורואה איך הוא פוסק בשאלות השונות, היה לו כוח היתר גדול, והוא היה מסביר לי מה שעומד מאחורי הדברים. לילה אחד הוא סיים לקבל קהל בשעה מאוחרת, אני הייתי צריך לחזור לגוש קטיף, הייתי עייף מאד, ולא היה לי כוח לנהוג. הרגשתי שאני זקוק לאיזו חצי שעה של מנוחה לפני שאצא לדרך. היה לי לא נעים, אבל שאלתי אותו: "הרב, אולי יש לכם איזו מיטה פנויה, שאוכל להניח את הראש רק לחצי שעה לפני הנסיעה?" הוא היה אלמן, מסתבר שלא הייתה בביתו עוד מיטה. הוא לקח אותי למיטה שלו, והשיב ברוחב לב: 'כן, תישן כאן במיטה כמה שאתה צריך, אין שום בעיה'. התלבטתי, לא נעים, כבוד התורה, אולי הוא כבר צריך ללכת לישון, אבל חשש פיקוח נפש לנהוג בעייפות הכריע, והסכמתי. המיטה הייתה מסודרת ומוצעת, הוא הביא לי גיגית עם נטלה, שאוכל ליטול ידיי כשאקום, בלי ללכת ד' אמות. לפני שהלכתי לנוח את חצי השעה הזאת, הוא אמר לי להגיד וידוי. תמהתי: 'להגיד וידוי? אני נח כמה דקות!' – 'אף פעם אי אפשר לדעת, טוב תמיד להגיד וידוי'. הוא נהג כך בכל לילה לפני שהלך לישון. וכך הוא נשאר ללמוד ואני הלכתי לישון במיטתו…'.
לפוסק הירושלמי הגדול, הרב שלום אייזן, הייתה אהבת ישראל ללא תנאים, והוא הקדיש זמן רב גם לאברכים הצעירים של ישיבות ההסדר. הוא היה בוגר 'עץ חיים' ושימש את גדולי הפוסקים מכל הגוונים. אישית הוא היה בעל השקפת עולם קיצונית, אבל ביתו היה פתוח בחום בפני כל יהודי שרצה לבוא ללמוד אצלו תורה, ללא הבדלי קבוצות, חוגים, השקפות וכדו', כשאהבת האדם שבו הייתה גם היא קיצונית.
והוסיף הרב נחשון: 'פעם ישבתי אצלו. אברך בא לשאול שאלה, הוא פסק להיתר, והאברך נשאר משתומם, מהסס, מקשה, עד שר' שלום אמר לו בנחרצות: "לך!", דהיינו – 'פסקתי שמותר, נגמר הדיון'. הוא הסביר לי אחר כך, שהוא ראה שהשואל הזה מהסס, שלבו נוקפו, שהוא זקוק לאמירה נחרצת להיתר, כזו שלא יישארו לו ספיקות אחריה'.
סיפר הרב ישעיהו הדרי, שאחרי שנפל לוחם השריון הרב שמואל אורלן הי"ד, אברך בישיבת הכותל, במלחמת יום הכיפורים, ר' שלום אייזן אמר לו שהאברך הזה ישב אצלו בימי חודש אלול האחרון, לפני המלחמה, כשלוש שעות בכל יום, עת השיב לשואליו, כדי להתלמד. גם הרב שג"ר שימש אצלו בהלכה, ומספרים שכאשר הגיע ר' שלום לישיבת הכותל לשמש כסנדק לבנו של הרב שג"ר, הוא אמר לתלמידי הרב שג"ר, שהם אינם יודעים אצל איזה גאון, עמקן, בעל תפילה גדול, ובקיא בש"ס, הם לומדים. לאורך השנים שמעתי לגביו מרבנים רבים ברחבי הארץ, הוותיקים שבהם, שעשו אצלו שימוש תלמידי חכמים, את אותה המנגינה של פתיחות ואהבת ישראל.
03
ומשהו על תיקון לשון, לרגל היארצייט של ה"חפץ חיים": סיפרתי על מי שהיה מכונה בצרפת "החפץ חיים של הדור הזה", הרב חיים יצחק חייקין, שעוד למד אצל הח"ח בראדין. כידוע, הח"ח הצטיין במיוחד בשמירת לשונו מלשון הרע, מדיבור שאינו אמת לאמתה, ומכל דיבור שאינו טהור, וכך גם תלמידו. סיפר לי ידידיה קליין: 'הרב חייקין למד את עיקר הצרפתית שלו במחנה שבויים, וזו הייתה צרפתית של חיילים צרפתיים. [במלחמת העולם השנייה הוא התגייס ללגיון הזרים הצרפתי, ונפל בשבי הגרמני. מ.ד.]. שפת חיילים היא לא השפה הכי נקיה, כידוע, על אחת כמה וכמה הצרפתית שלהם. לימים, כשהקים אותו גאון את הישיבה ודרש ברבים בצרפתית, היה מדבר בשפה הזולה ההיא, שהרי לא ידע צרפתית אחרת. אנשים תמהו, היו שהעירו, אך מה יעשה מי שאינו בקי בדקויות שפה זרה? דודי יעקב קליין (אח"כ עלה לארץ והתיישב בקיבוץ יסודות של פא"י) מצא פתרון. הוא הכין לו מילון למילים ש…לא אומרים, רשימת מילים שלא נחשבות למכובדות, והן אכן יצאו מאוצר המילים שלו. דרך מקורית לתיקון גם באגף הזה של שמירת הלשון, ובכל שפה…'
שנה טובה: בשבועות הקרובים אקדיש זמני בע"ה לשהות בחו"ל עם קהילות יהודיות רחוקות, וכנראה שהטור ייצא לחופשה קצרה עד אחרי החגים. כתיבה וחתימה טובה, בשורות טובות לקוראינו ולכל בית ישראל. ■
meirdorfman@gmail.com