הרב חנן חי את התורה ואת הגאולה, חייו, התורה והארץ היו עשויים מקשה אחת. הוא ראה עין בעין את שוב ה' לציון. את כל האמצעים לכך הוא ראה כאמצעים בלבד
הרב חנן פורת זצ"ל, שבעשרת ימי תשובה הקרובים ימלאו שלש עשרה שנים לפטירתו, הינו אחד מדמויות המופת להן זכינו בדורנו שאינן זוכות להכרה ראויה בציבוריות הישראלית.
החזון וההגשמה
השפעתו של חנן על ההוויה הישראלית בהובלתו את השיבה לאזורי התיישבות ביהודה ושומרון הותירה חותם על מדינת ישראל לדורות. פעילות זו נעשתה מתוך החזון על פיו חי. חזון ארץ ישראל השלמה לעם ישראל כולו לאור תורת ישראל השלמה.
ואכן, כל מרכיב בחזון זה היווה נדבך מהותי במסכת חייו. חנן ניחן בכריזמה עצומה וזאת תוך צניעות מופלגת, בלי טיפת אגו, אך ללא ויתור על השגת המטרות אותן הציב לעצמו. עיסוקו בנושאים הרי גורל גם מתוך שליחותו הציבורית כח"כ לא מנעו ממנו לעסוק ב"פכים קטנים" וכך יכולנו לפגוש את חנן ממלא דלק בגנרטור של התיישבות צעירה שזה עתה נולדה, מצייר שלטים למאבקים על ארץ ישראל, משתתף בתורנות שמירה על קיבוצו כפר עציון ועוד ועוד.
תכונותיו הייחודיות הובילו את חנן לעסוק במקביל בחינוך, בהרבצת תורה, בהדרכת טיולים, בהובלת מאבקים להתיישבות ברחבי הארץ, מאבק בלתי מתפשר על חדירה לליבותיהם של יריבים אידיאולוגיים, יצירת חיבורים בעם ישראל, עשיית צדקה וחסד, שימוש כשליח ציבור הן כבעל תפילה והן בהנהגה הציבורית, מתן מענה לפניות של הציבור הרחב בכל תחום ונושא בו פנו אליו.
העיסוק והשילוב בין התחומים הרבים בהן פעל נבעו מתוך תפיסת עולם תורנית שכל פרט בחיים הינו בעל קדושה, שהרי לא בשמיים היא, אלא בפיך ובלבבך לעשות. יש "לומר דברים, להתפלל דברים ולחיות דברים".
חי את התורה
ואכן, חנן חי את התורה בכל מאודו ובכל מעשיו. גם שטיפת כלים ומעשי היומיום וגם קיום מצוות כדוגמת לינה בסוכה שהייתה המצווה החביבה עליו ביותר "שהרי כל שנדרש הוא לעלות על יצועך בסוכה ולעצום עיניים והינה שרוי אתה כל כולך בתוך המצווה" וגם כל פרט בחייו היה כולו מתוך חיים של קדושה כפי שהסביר את הכוונת התורה במצוות "יתד תהיה לך על אזנך, והיה מחניך קדוש". החיים על פרטיהם ומורכבותם הינם מסכת אחת של חיי קודש.
שפתו העשירה כללה ציטוטים ששולבו מיניה וביה מן התנ"ך מן הספרות התורנית ומן השירה העברית לגווניה. ואמנם גם לשירה העכשווית נתן חנן את ההקשרים שהפכו אותם למעין דברי תורה.
חנן ניחן בעוצמות רוחניות בלתי רגילות לצד יכולת מעשית נדירה. כך הרביץ הוא שעורי תורה בהיקף של משרה מלאה במקביל להיותו חבר כנסת ובמקביל להקמת מפעלים כמו ישיבה ביריחו, ישיבה בקבר רחל, מכינה קדם צבאית בנערן, מפעל חסד גדול של אורות חסד, הקמת קרן מאמין וזורע, ועוד ועוד.
אותה עוצמה רוחנית באה לידי ביטוי הן במעשיו והן בתפילותיו כפי שהעיד עליו הרב קנוהל זצ"ל רבה של כפר עציון שכאשר הוביל את הציבור בתפילה היה כל הציבור מתרומם יחד עמו. או כפי עדותו של הרב אלישע וישליצקי זצ"ל: חנן רתם את הציבור למפעל אמוני והרמת הרוח של אנשי גוש קטיף ובכך חיזק את רוחם של אנשי הגוש בשעתם הקשה. מתוך ההבנה שעם ישראל כולו צריך להיות מאוחד ולהתעלות יחד להגשמת החזון, חנן לא היסס להגיע לקיבוצים ולמעוזי מתנגדיו האידיאולוגיים, לא בכדי להתעמת חלילה לצורך העימות אלא מתוך רצון להידבר ולגבש הנחות מוסכמות איתן ניתן יהיה לבנות את חיינו המשותפים פה בארץ.
הפוליטיקה אינה מטרה
המסירות, העקשנות וההתמדה של חנן הובילו את פועלו של חנן להישגים דרמטיים החל מהקמת כפר עציון והמשך במפעל ההתיישבות הנמשך עד היום. אולם על פי גישתו הממלכתית היה חשוב לו להבהיר כי "מטרת המאבקים אינה להשפיל את יוקרתה ולפגוע בסמכותה של הממשלה, אלא פשוט כדי שישבו כאן יהודים". כבר פלוגתא של חברו הטוב ושותפו הרב לוינגר שטען שצריך לפעול גם בניגוד למדיניות הממשלה, חנן טען שלהגיע להישג פחות אבל על דעת הממשלה זה נכון יותר וחשוב יותר מלהכניע את הממשלה.
אינו חושש מהמוות
עוצמתו הרוחנית באה לידי ביטוי גם בערוב ימיו עת המחלה פגעה ביכולותיו הפיזיות. כאשר הוא בא לנחם אותי על פטירת אחי בעודו מתקשה להתהלך, שאל אותי האם היתה לאחי איזה מטלה שהוא היה צריך להשלים אותה לפני מותו. ואני הבנתי שחנן בשאלתו מתכוון לומר לי שהרי יש לו להשלים את כתיבת מעט מן האור לספר דברים ולכן הוא עדיין לא בשל לסיים את חייו. ואמנם מתוך מיטת חוליו הוא המשיך להכתיב את מאמריו לספר באומרו כי הגוף אמנם שבור ורצוץ אבל הנפש ממשיכה את פועלה. כאשר נשאל על כך אמר כי אינו חושש מהמוות כהוא זה. כי אמנם אני נאסף אל עמי אבל מול תחיית המתים הלאומית הכל נראה אחרת. בקשתו הצנועה היתה כי "אם תרצו לזכור אותי, הרי לא הייתי צדיק גדול, לא הייתי הכי טוב, אבל זכרו שרציתי להיות טוב, רציתי להיות טוב".
זכיתי לפעול לצידו כעשרים שנה ואני מודה על כל רגע שהייתי במחיצתו. ומאחר שצדיקים דבריהם ומעשיהם הם זכרונם, אנחנו ממשיכים את מפעל החסד שהקים במסגרת אורות חסד. אולם מן הראוי הוא שהנהגת הציונות הדתית ברמה הממלכתית תשכיל להנציח את דמותו ופועלו כדי שיוכל לשמש השראה לדורות הבאים. ■