מאז חורבנם של סדום ועמורה בעקבות מעשיהם הרעים והמושחתים, הפכה המילה 'סדום' לסמל של רוע ואכזריות. התורה מעידה על אנשי סדום שהם: 'רעים וחטאים לה' מאוד'.
לכאורה מעיון באגדות חז"ל על הרוע שבסדום נגלה שבכל זאת היו בסדום אי אלו גילויי חסד, אם כן לא הכל בסדום היה 'סדום'? הבעיה המרכזית שהתורה מתארת לנו אינה בעיית ההשחתה או הצדיקות של אנשים יחידים. בכל חברה נמצא את האנשים הטובים אשר כל עניינם להיטיב עם החברה, לעמוד לצידה ואף הרבה פעמים למסור את הנפש למענה. כמובן שבכל חברה גם ימצאו 'אנשים רעים וחטאים', אנשים אשר מחפשים להתעשר ולחיות את חייהם על חשבונם של אחרים ובמיוחד על חשבונם של הסובלים, המדוכאים, העניים והחלשים שבחברה. ועל כך הנביא זכריה זועק מרה, בתחילתו של בית שני: 'אַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם. ובכל זאת במה ‘זכתה’ סדום להיות ביטוי למקום הרשע המושחת עלי אדמות?
אומרים לנו חז"ל שבסדום הרשע היה 'חוקי', מערכת המשפט היתה מושחתת, לא היתה בה כל הבנה והכלה של החלש והמסכן, היא דנה דינים מוחלטים אשר נועדו להמשיך מצב של חיזוק החזקים והחלשת החלשים, אך היא היתה 'חוקית', מן הסתם הצביעו עליה רוב ממשלת סדום, והתהליך הפרוצדורלי היה תקין לחלוטין. יועצים משפטיים, מבקר מדינת סדום ועוד כל מיני מגלגלי עיניים שעברו ואישרו את החוקים של סדום. אך כאן הכשלון היה מערכתי, מערכת משפט שלא מסוגלת להסתכל במבט של חסד ורחמים היא מערכת משפט מעוותת. העיוות הנורא שבה הוא שהיא מנופפת בשם 'החוק והסדר הציבורי', היא מתייפייפת שהיא 'חוקית' אך אוי ואבוי לחוקי סדום שכאלו. לחוקים אשר רומסים כל צד אנושי ומוסרי בחיים שלנו. מציאות כזו אלוקים לא יכול לסבול ולכן הוא מחריב את סדום. לא לחינם הנביא זכריה מקדים לאזהרתו להגן על האלמנות, הגרים והעניים את הציווי: 'כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו', כן, כמה שזה נשמע מוזר אך כנראה שיש 'משפט' אך יש 'משפט אמת' שנובע מהרבה חסד ורחמים.
למדנו מטרגדיית סדום שאל לנו להיות צודקים ו'חוקיים', צריכים אנו להיות 'חוקיים' מתוך טוב ורחמנות. אך גם למדנו שאת הרוע המוחלט אי אפשר לקבל, אי אפשר להתפשר עם הרוע, את הרוע המוחלט צריך לחסל.
וכעת לסיפור: לאחר תחילת מלחמת 'חרבות ברזל' פגשתי את ידידי הרב יוסף וייצן שליט"א שבנו עמיחי הי"ד נהרג תוך כדי הצלה ומעשה גבורה הירואי הגן והציל את קיבוצו כרם שלום. סיפרתי שאני חש שחייב להיות שינוי בתוכי בעקבות המלחמה… אמר לי הרב וייצן שגם הוא מרגיש כך… העזתי לשאול ומה הוא עונה לעצמו? ענה לי שהוא מרגיש שאנו לא מספיק שונאים את הרוע בעולם… צריך להרבות טוב בעולם אך אסור לנו להתפשר עם הרוע. 'סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו'. ■