סיפר לי נינו של הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין, הרב אברהם קוגל: 'זוג שהיה קשור לישיבתנו "שבות עמי", לעולי רוסיה, חזר בתשובה. בנם חגג אצלנו בר מצוה, ואהב מאד את לימוד התורה. הוא נכנס לישיבה, למד בשקידה, הלך וגדל בתורה. עם השנים האב עזב את שמירת המצוות. בהשפעת האב עזב גם הבן את הישיבה, והתרחק מאד מלימוד תורה. כל שיחותי הרבות עמו לא שינו את עמדתו כמלא נימה. יום אחד התקשרה אלי אימו, סיפרה לי שהיא סובלת מאלרגיה חריפה, ושהרופא המליץ לה לפנות מהבית את כל הספרים שאינם בארונות סגורים. הספרים הם ספרים למדניים שרכש הבן בימיו בישיבה, ואין לו כל ענין בהם. היא רוצה להוציא את הספרים מהבית, ושואלת אם יש לי מה לעשות בהם.
בשעת השיחה נזכרתי במעשה: בחורה עזבה את שמירת המצוות. אמא שלה הייתה שבורה ממש, והלכה להתייעץ עם הרב ישראל יעקב פישר, ראב"ד בד"ץ העדה החרדית. הוא שאל אם נשאר בגד שלה אצל האם. בוודאי, השיבה האם, אין לה מה לעשות היום עם הבגדים שהיא הייתה רגילה ללבוש. -'קחי בגד אחד, עשי ממנו פתילות, ומהן תדליקי נרות שבת. מצוה גוררת מצוה', יעץ לה הרב פישר. אין צריך לומר שעצתו פעלה את פעולתה, והיא שבה לדרך שבה חינכוה הוריה. חשבתי לעצמי: אולי גם אני אשתמש בעצה דומה. אמרתי לאימו של הבחור: 'אקח אלי את הספרים'. החלטתי שאלמד בהם לזכות הבחור. הספרים היו משומשים היטב, עם הערות רבות, רואים שהבחור למד בהם. הספרים שהו אצלי כמה שנים, ולמדתי בהם. אמש התקשרה אלי אימו ואמרה לי בשמחה: 'הבן חזר לדרך התורה. הוא יושב כל היום בבית המדרש ושוב שקוד על תלמודו. חיכיתי כמה חודשים לראות שזו לא התלהבות חולפת, וכעת אני מתקשרת לבשר לך'. אני ואשתי בכינו מהתרגשות. איך הקב"ה בחר להפקיד אצלי את הספרים שלו…'
[אגב, שאלתי פעם את הגאון רי"י פישר על מקורן של סגולות שונות שהיה נותן לאנשים, רבות מהן בענייני רפואה, והוא התקומם כנגד המילה "סגולה". 'זו רפואה, זה היגיון, זו הלכה…', כך טען. ועדיין אני מהרהר שמא זו הייתה דרכו, לעתים, להסתיר את תפילותיו וברכותיו. מ.ד.]
‰ÓÚÔ Â‰ÓÚÔ:
¢¯·È È˘¯‡Ï ٯȄÓÔ¢
סיפר לי הרב שמואל צבי חסידה: 'סבי, הרב מנחם זאב חסידה (בוצ'ן), היה נוסע ל"אמרי אמת" מגור, ואחר כך נעשה חסיד אלכסנדר. עד היום, אנחנו, צאצאיו, חסידי אלכסנדר. לסבא היה מפעל בדים בפולין. הוא הרבה לעסוק בקבלה, ועבד על הוצאה לאור של הספר "אור יקר", פירושו של רבי משה קורדובירו לספר הזוהר. בשנת תרפ"ג הוא החליט שהוא חייב למצוא דרך לקיים את המצוות התלויות בארץ. ההסבר שלו היה רוחני-קבלי לגמרי, ולא היה אפשר להתווכח אתו. הוא רכש קרקע בכפר חסידים, שהוקמה ע"י שני אדמו"רים וחסידיהם, במטרה לעלות לארץ ולעבד את הקרקע. עד היום מסמכי הרכישה נמצאים בידינו. אמרו עליו שם בפולין שהוא נתפס לציונות, ושהוא יאבד את החינוך היהודי של ששת ילדיו. בינתיים הוא פשט רגל והפסיד את כל עסקיו, אבל הוא היה נאמן להחלטתו לעלות לארץ, ויצא לדרך עם משפחתו ועם מעט הכסף שהיה לו. הוא יצא מפולין, הגיע לאוסטריה, ושם נגמר לו הכסף לנסיעה. הוא נכנס לאדמו"ר מצ'ורטקוב, רבי ישראל פרידמן, שישב בוינה [היה מרבותיו של מייסד הדף היומי, רבי מאיר שפירא מלובלין, של הרב מטשעבין ועוד גדולי תורה רבים, ומהתומכים הגדולים בישוב הארץ בזמנו. מ.ד.], והאדמו"ר נתן לו כסף במתנה, סכום שהצליח לאפשר את עליית המשפחה לארץ באניית משא. האדמו"ר ביקש שאם בבוא היום תהיה לו אפשרות כלכלית, יחזיר את הכסף לבן דודו, שנשא את אותו שם, האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, המתגורר בתל-אביב. [שניהם היו נכדי רבי ישראל מרוז'ין]. סבי ומשפחתו יצאו לדרך באניית משא מלאה בבצלים שהפליגה למצרים, וסיפר שהם אכלו כמה שבועות רק צנימים בריח בצל. הוא התיישב בירושלים, וב"ה נולדו לו עד היום כ3,000 צאצאים, ההולכים בדרך התורה והמצווה. לצערנו, אלה שנשארו שם נהרגו בשואה.
סבי התקרב בארץ גם לרב קוק, בכל שבת היה בא לסעודה שלישית אצלו. הוא סיפר שישבו שם חסידים עם קאפטענעס (הגלימה החסידית), שלא כפי שמדמיינים את שולחנו של הרב קוק. סבי קיבל ממנו הסמכה לניקור, ועסק בזה. הוא נשלח על ידי הרב קוק פעמיים לשליחות בפולין. פעם אחת היה זה בעניין גט מסוים, ואינני יודע מה היה תוכן השליחות השנייה.
ומה היה עם הקרקעות בכפר חסידים? אפשר להתעסק בזה, אבל בגילי, עבור עוד 3,000 צאצאים, כן ירבו? יש דברים דחופים יותר…'.■
meirdorfman@gmail.com