בתחילתו של שיעור שאלתי את הנוכחים מה הדבר הקשה ביותר בימי בין המצרים? קיבלתי תשובות מגוונות: איסור שמיעת מוזיקה, איסור השחייה, איסור קניית בגדים חדשים
בקריאת המסעות של בני ישראל במדבר בפרשתנו חשים אנו שבכל הארבעים שנה בני ישראל היו בניידות בלתי פוסקת של פירוק והרכבה של המחנה הענקי בן
שתי תכונות הפכיות יש בבני אדם: הקנאות והסבלנות. הקנאי לא יוכל לסבול עוולה, חוסר צדק, לא מוכן להשלים עם שחיתות מוסרית, יקפיד שכולם בסביבתו ינהגו
אם היו שואלים אותנו מה המאפיין את אברהם אבינו, היינו מצביעים על צדקותו, אמונתו וחסדיו למען הכלל, היינו מציינים את האחווה המיוחדת שלו ללוט, את
בעולם המדע והדור המתועש שבו אנו חיים, קשה להבין כל דבר. אם פעם התאמצנו להבין את פעולת המקרר ומכונת הכביסה, היום כבר אין מצב להבין
תגובתו של משה רבנו על מחלוקתם של קורח ועדתו לא אופיינית, משה רבנו נופל על פניו, מדוע? בכל שאר הנפילות של עם ישראל במדבר הוא
כל שנה מחדש, כאשר אנו מגיעים בקריאת התורה לפרשת 'שלח לך', אנו למדים על מרכזיותה של ארץ ישראל לעם ישראל, על חיוניותה ועל כך שלארץ
התנהלות בני ישראל במדבר היתה באופן מיוחד ומופתי: עם שלם קובע את התנהלות "ּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל", עם תזוזת הענן כל המחנה מתקפל ועם
נתחיל בסיפור: בישיבה מסויימת פנה התלמיד אל רבו והתייעץ עמו שהוא רוצה להחמיר בשמירת השבת ומבקש עמו לקבל שבת שעתיים מוקדם מהזמן שבלוחות. רבו סרב
הנה זה מגיע, אחרי ציפייה דרוכה של ספירת 49 הימים שבין פסח לשבועות, מגיע מתן תורה אך האמת היא שהעולם כולו חיכה למעלה מאלפיים שנה,
