
זהירות, נזירות!
נתחיל בסיפור: בישיבה מסויימת פנה התלמיד אל רבו והתייעץ עמו שהוא רוצה להחמיר בשמירת השבת ומבקש עמו לקבל שבת שעתיים מוקדם מהזמן שבלוחות. רבו סרב
נתחיל בסיפור: בישיבה מסויימת פנה התלמיד אל רבו והתייעץ עמו שהוא רוצה להחמיר בשמירת השבת ומבקש עמו לקבל שבת שעתיים מוקדם מהזמן שבלוחות. רבו סרב
הנה זה מגיע, אחרי ציפייה דרוכה של ספירת 49 הימים שבין פסח לשבועות, מגיע מתן תורה אך האמת היא שהעולם כולו חיכה למעלה מאלפיים שנה,
פרשתנו מצטיינת באוסף קללות לא נעימות… שחלילה יחולו עלינו אם לא נלך בדרך טובים. מלבד הקללה שעם ישראל יגלה מארצו גם קללה על שממת הארץ:
יום ל"ג בעומר רב בו הנסתר על הנגלה, הוא יום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי הקבור במירון. במסורת חז"ל מסופר על בריחתו של רבי
בימים אלו אנו מציינים שלושה אירועים משמעותיים ביותר בימי תקומת עמנו בעת החדשה: את יום הזכרון לשואה ולגבורה, את יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ואת
אדם המעיין בחוק האזרחי בעניין ‘לשון הרע’ יגלה כמה סלחני הוא החוק וכמה אפשר להכפיש, לבזות ולהוציא שם רע על אדם או קבוצת אנשים והדבר
השבת הסמוכה לחג הפסח נקראת 'שבת הגדול' מטעמים רבים. אחד הטעמים הוא שבשבת שלפני היציאה ממצרים, בעשירי בניסן, נצטוו ישראל במצוה הראשונה לקחת שה לקרבן
הרצון העז לחזור לשגרה, לחזור למוכר והרגיל, הינו רצון אנושי-טבעי שקיים בנו ובאנושות כולה. חיינו הם כקו ארוך עם נקודות זמן של הזדמנויות שונות. חלקם
רבי דוד בן חסין ז"ל, מגדולי המשוררים ופייטני יהדות מרוקו שורר פיוט ארוך בשם 'נחלי דמעה' על פטירתם של נדב ואביהוא. יש שנהגו לאומרו בזמן
לא, אין זו טעות, משהו חדש הרי לא יכול להמשיך הוא יכול רק להתחיל, אך נגלה בפרשתנו שיש גם אפשרות כזו… המצווה הראשונה בפרשתנו היא