ברית מילה בירושלים, חורף תרפ״ב, מאה שנה בדיוק. הסנדק: הרב קוק. המוהל: ה״בר פלוגתא״ שלו, רבי יוסף חיים זוננפלד, רבה של העדה החרדית העצמאית בירושלים.

בערוב ימיו של שמואל אבן-אור ז״ל ישבתי עמו לשיחה על אביו הרב יצחק אביגדור אורנשטיין הי״ד, רב הכותל בתקופת המנדט הבריטי. הוא סיפר על הקרבה

כשאני פוגש ירושלמים מעל גיל 80, כולם יודעים לספר על ‘שירת הים’ בשביעי של פסח בבית הרב יעקב משה חרל״פ, וכשאני פוגש ילידי ‘שערי חסד’

לקראת בר המצוה של בני לקחתיו לר׳ אברום שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי, לבקש ברכה. הרב שאל אותי: ‘במה אתה רוצה שאברכו?’ השבתי:

תיאורים רבים שמעתי מזקני הדור על תפילותיהם של הרב קוק ושל הרב חרל״פ, אבל אין להן הקלטות, ומהתיאורים אפשר רק לדמיין כיצד זה נשמע. הדימיון

בנערותי שאלתי את ר’ אריה בינה זצ״ל, ראש ישיבת נתיב מאיר ומייסד ישיבות הסדר רבות: ‘איך הגיבו בישיבת מיר כשהרב עזב אותה אחרי 10 שנים

ענייני השקפת עולם והגות גבוהה הניחו לעתים בצל את העובדה שהרב קוק זכה להעמיד גם “תלמידים בחסד”, כשהצדיק הירושלמי ר’ אריה לוין הוא אולי הידוע

בהסכמה נלהבת שכתב הרב קוק לספר “נזר הקודש״ מאת בחור ישיבת חברון בגיל 17, אז שלמה גורונצ’יק, שהיה מרבה לשוחח עמו, צופה לו הרב עתיד

“מדי יום שני מגיע ‘הגרז”ן’ לישיבה, שואל בפתח בית המדרש ‘באיזו סוגיא אוחזים?’, ומשם -עד שיתחיל -יש לו כ20 שניות הליכה כדי להכין שיעור כללי

1. כתב לי הרב אברהם וסרמן, רב בית כנסת ‘גבורות מרדכי’ בגבעתיים, שחקר את החזון של הרב קוק ביחס לתנועת דגל ירושלים (מחקרו התפרסם כספר