אני מתבוננת בשלהבת עולה, יורדת, יונקת ממקור חיותה ושוב עולה. קורסת, נאחזת בנר, משאירה בו סימן ועולה בחזרה יפה וחזקה פי כמה.אני מעמיקה מבט, מתכופפת

לעיתים יש לי תחושה כאילו יש לי וייז מובנה במוח. מחשב מסלולים, מחפש דרכים. מהי הדרך קצרה ביותר ליעד הרחוק ביותר. כולל אפשרות של מסננים

זה שבועות מספר שמחצית הכוס הריקה מאיימת לייבש לי את ההסתכלות. אני מושכת חזק לעבר המחצית המלאה, ממש מאלצת את עצמי להיות שם ולא רק

ערב שבת ארגון, ואני מוצאת את עצמי יושבת כמו לפני אירוע מיוחד; ממש ממש רוצה לכתוב ברכה אישית, אבל המילים לא יוצאות לי מהמקלדת. ואם

– "שירות לקוחות שלום".– "שלום, קניתי אצלכם מוצר ואני רוצה להחזיר אותו".– "אין בעיה. מתי בוצעה הרכישה?"– "אה… מזמן. תני לי לראות… בראש חודש תשרי".–

אומרים שהשקיעות הכי יפות בסוף העולם (עומר אדם, שם), ואף אחד לא מדבר על זריחות.אי-אז בשלהי חודש אייר, לרגל חגיגות ה-40 להיווצרי, הפתיע החצי, ונסענו

בימים של שגרה הזמן הכי מנוצל שלי הוא שעות הבוקר המוקדמות. אם בהתארגנות בנחת עם הבנות או ביציאה לאימון ספורטיבי מוקדם או… בשגרה, בעבודה, בהגעה

כמה לא רציתי שיגיע כבר "אחרי החגים" הזה.מי צריך את השגרה הזאת, את הימים האפורים, הארוכים, המאוד דומים זה לזה.היה לי טוב, ממלא וכיפי כל

הייתי הכי מאושרת כשהבאת לי עץ.עץ תפוח. בן 4 שנים. מזל שיש לי אוזניים – אחרת היית צריך לקפל את החיוך שלי מהכפר השכן.הייתי הכי מאושרת

חושבת בקול | יערית יאיר חלמתי על מלך.אחד כזה שכולם עושים דברו ורצונו.כזה שדר בארמון הכי מפואר שיש במדינה.חלמתי משרתים, שרים, יועצים, נוגנים, מבשלים, אופים