שנים רבות היה לי בית קפה, אהבתי אותו, זה היה חלום שהתגשם. הייתי יושבת לי מתחת לעץ האלון בחצר, או מסתובבת עם כוס קפה ביד,

עובר אורח מותש וצמא הלך בדרך. הלוואי והייתי יכול להסתתר קצת מהחום הנורא, חשב לעצמו. מיד ראה עץ גדול וצלו מרובה וישב תחתיו לנוח. כל

אישה אחת חכמה שיתפה אותי במה למדה בבית הספר של החיים. ביתי, היא אמרה לי, תמיד תקדימי שלום לכל אדם ותחייכי, החיוך הוא הטיפול הכי

הימים ימי סוף הקיץ הטמפרטורות גבוהות ובחוץ לוהט, אבל תכף יתחלפו העונות ויגיע הסתיו, שיביא אתו משב רוח רענן גם לחיינו. זהו זמן בציר הענבים

מידי שבוע אני נוסעת לצפת לבקר את הוריי. אני אוהבת את צפת עיר הולדתי, בשל היותה עיר הקודש, הרוח והמקובלים, ובשל אופייה המיוחד והאנשים שגרים

חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות תמיד גורם לי להרהורים מרובים על הסליחה. הסליחה מעניקה לנו תחושת הקלה ניקוי ושחרור ומאפשרת לנו לחוש מחוברים ומאוחדים אחד

אני כותבת שורות אלה כשבחדשות בשלושת הערוצים מדברים על הכתב הצבאי רוני דניאל שהלך לעולמו במפתיע. אני מקשיבה לכל המילים הטובות שנאמרות עליו, על ההספדים

ט’ באב מאחורינו ב”ה ואני כבר יכולה לנשום טוב יותר. באופן רשמי התחילה עונת החתונות החופשות, הטיולים והפסטיבלים, ואפשר לחזור לשמוח. אני ממש לא אוהבת

לפני כמה שבועות קראתי פוסט בפייסבוק על גן עדן בבקעת הירדן, צחקתי לעצמי, כי בשיא הקיץ לחשוב על מקום בבקעה כגן עדן נשמע לי קצת

במהלך שנותיי, הלא מעטות, כאימא, קרה לי לא פעם שארגנתי לילדיי חגיגת יומולדת וחמש דקות לפני השעה שנקבעה אף אחד לא הגיע, וגם בדקה ל…