“איך הגעת למצב הזה? ומה יעזור לך לעשות שינוי?" – שאלות שאני שואלת לא מעט בנות שנמצאות בשעת משבר. מדובר בבנות שאיבדו את השליטה על

היא הגיעה למערת המכפלה להתפלל עם המשפחה. "תני להם צדקה, הם עוזרים לבנות שיצאו מכפרים", אמרה לה אמא שלה, והצביעה על הדוכן של להב"ה. היא

"תראי איזה נוף יפה", אמרתי לאשה שנסעה איתי ברכב . "מה רבו מעשיך ה'", היא אומרת, ואני המומה ולא מבינה. לא מזמן יצאה מכפר ערבי.

"דיברו אתכן על התבוללות וההשלכות שלה?", שאלתי את בנות האולפנה. התשובה היא לא. חוץ ממני, לא דיברו אתן על הבדלה בין ישראל לגויים, ולא הסבירו

"הכתובת היתה על הקיר", היא אמרה. קשה לה להתמודד. היא חסרת אונים, אבדה תקוה, אמרה שלא טוב לה ושאין לה שליטה על מעשיה. היא זעקה

אסתר פולארד. האשה שלו, שנלחמה למענו, שעשתה למענו, ובעיקר – למען החרות והצדק. האשה שנלחמה לשחרר את יהונתן מהכלא ולהעלות את יהונתן לארץ ישראל. ראיתי

"אני זוכרת אותך היית כשהיית נערה. היית מרדנית. לא קיבלת סמכות, פרצת את כל הגבולות האפשריים, ועכשיו את אשה מוכה, תלויה, כפופה, מרצה, מסובבים אותך

"מה אלו הרצועות שיש לך על היד?", שאל דניאל את הקבלן שעבד אצלו. "זה תפילין, משהו של יהודים", ענה לו הקבלן. "גם אמא שלי יהודיה",

"המשפחה שלי העיפה אותי מהבית, אין לי איפה לישון", כך היה כתוב בהודעה ששלחה נערה למוקד של להב"ה. עבורנו, זוהי הודעה קשה, שאי אפשר להשאר

"אני רוצה שיראו את מה שבאמת אני עושה ביום יום", אמרתי בשבוע שעבר בטלוויזיה בראיון שהיה כפרומו לתוכנית של צופית גרנט שמשודרת עלינו השבוע. זה