מזה כשנתיים אני כותבת כאן, בגילוי דעת, על תופעת ההתבוללות וההשלכות ההרסניות שלה, על המפגש עם בת מלך אבודה שרועה בשדות זרים. על העבודה הקשה

היא מצויה בקשר זוגי פוגעני כבר שנים. היא התרגלה אליו, וממש תלויה בו. היא יודעת, שאין זו זוגיות בריאה ונכונה עבורה. היא כל כך רוצה

לפני שנים היא עזבה את הכפר עם ילדיה. היא הגיעה לדירת החירום שלנו. אני זוכרת את הילדים המתוקים שלה. הם אפילו לא דברו אז עברית.

"שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי עליון", שרו הילדים שלא מזמן יצאו מהכפר. את השבת הזאת קשה לשכוח. שולחן שבת בדירת חירום. ילדים שלא הכירו מילה

מגיל קטן היא הוצאה מהבית, וגדלה במוסדות ובפנימיות. כאשר כולם יצאו הביתה לשבת חופשית, היא נשארה בפנימיה. ילדה קטנה, עזובה, לבד בעולם, ללא עורף משפחתי,

"הוא יושב בבית הכנסת, אומר את הסליחות ובוכה עד עמקי נשמתו. הוא שופך את הלב בפני ה'. את הסליחה עם הניגון הידוע 'חטאנו לפניך, רחם

“אין לי כבר כוח, אני לא יכולה לשאת את הכאב הזה״ אמרה לי. היא סוחבת כבר זמן רב את הצער והאכזבה ואת החשש לגורל ילדתה,

“אין לי כבר כוח, אני לא יכולה לשאת את הכאב הזה״ אמרה לי. היא סוחבת כבר זמן רב את הצער והאכזבה ואת החשש לגורל ילדתה,

היא היתה מה שקרוי 'נערה בסיכון גבוה'. היא סבלה מקושי רגשי, ולא היה לה שיקול דעת ואבחנה בין טוב לרע. מטבע הדברים, היא היתה מנוצלת

חנוכה. אמצע הלילה. לפתע פורצים לביתנו! ואנחנו חושבים, מי זה יכול להיות? משטרת ישראל באו לעצור את בנצי בעלי ולערוך חיפוש בבית. הם לקחו תמונות