“אז מה את רוצה?”, היא שואלת אותי בחיוך עדין וכמעט מפזרת אבקת פיות מעל תלתליי. אני מחייכת בחזרה חיוך מתחכם. “אני חושבת שהכי דחוף זה

אני מתבוננת בתמונה שלצידי. כמו תמיד, טיפה מפנה את הראש כדי לקלוט את כל היצירה. בתמונה הממוסגרת נראה אייל שטובל רגליו בתוך נחל מים זורמים,

ישבתי ברכב ולא האמנתי למה שהברנש שלידי אמר.“אתה באמת מאמין בזה?” שאלתי בתרעומת.לאחר שהוא ענה בחיוב, הוצאתי את התותחים הכבדים שלי וניסיתי לשכנע אותו שהוא

“תרמו לקבר הצדיק הקדוש ותיוושעו!”, “סגולה נדירה שתשנה לכם את כל החיים!”, “קונים קמעות ורואים מופתים!”.אני מתהלכת בעולם שמציע לי סגולות, קמעות וישועות שהן מעל

“יואו, ישבתי על סקירת הספרות עכשיו שלוש שעות, את לא מבינה”, אני אומרת לחברה שמגישה איתי את הסמינריון (בשעה טובה!), ואז תופסת את עצמי: למה

מי שלא נכנס לחדר שלי לא ראה בלאגן אמיתי מימיו, אני פותחת את המונולוג שלי עם עצמי במשפט מעודד משהו ומביטה מסביבי. בגדים על המיטה,

אני לא יודעת, אולי זו השנה המתחדשת שנותנת לי רעיונות והרהבת עוז, ואולי זו פשוט תנועה בנפש שכבר מחכה הרבה גלים (של קורונה, אבל לא

“מה יש לך?״ שאלתי את הנשמה שישבה מולי והרימה את עיניה בהפתעה. “מה יש לך?״ חזרתי שוב על השאלה, מופתעת קצת מסגנון המילים בהן אני

מכירים את התחושה הזו, את הרגע המדויק הזה, שאתם יכולים להצביע עליו ולומר: בנקודת הזמן הזו נוצר לי חבר או חברה חדשים?זה רגע מופלא כזה

ההופעה כבר הייתה בשיאה, האולם היה מלא – מסוג הדברים שמזה שנה וחצי לא היו. כן, זו הייתה ההופעה הראשונה שהייתה ממש גדולה ושנכחתי בה