בתוך שירת הים ישנם תיאורים נפלאים על הקשר המיוחד שבין עם ישראל לבין הקב״ה. בין השאר כתוב שם ״זה א-לי ואנוהו, אלוקי אבי וארוממהו״. הכוונה

ילדים שבורא עולם העניק להם במתנה כרומוזום מספר 21 עודף, מכונים כבעלי תסמונת דאון – או טריזומיה 21. לילדים אלו יש מראה גוף ופנים אופייני,

בנות ישראל במצרים לא זכו לתקופה של שמירת היריון, וזאת למרות שהיו להן שישיות בבטן.בישראל מתרחשות כ-180,000 לידות בשנה. כ-15 אחוז מהנשים בארצנו היו לפחות

תּוֹרָשָׁה היא העברה של תכונות גופניות וגם נפשיות ואפילו רוחניות מההורים לצאצאיהם. תאי הרבייה כוללים חומר תורשתי שמעביר מידע תורשתי לדור הבא. המידע הזה נמצא

אנחנו פוגשים בפרשתנו לידות של 'שישה (או שישים!) בכרס אחת' אצל אימותינו במצרים. ואני שואלת, בעין מקצועית, איך הצליחו המיילדות במצרים ליילד שישיות? יתרה מכך

פרשת מקץ ממשיכה את סיפור יוסף. יוסף נמצא בשפל המדרגה – אסיר בבית הסוהר, והעתיד לא נראה ורוד, עד לפתרון החלום של שר המשקים. פתרון

אצל יעקב ועשו נאמר כידוע ״והינה תומים בבטנה״, ׳תומים׳ חסר אל״ף, ואצל תמר כשנולדו פרץ וזרח כתוב ״והינה תאומים״ מלא. חז״ל אומרים במדרש רבה שאצל

בפרשתנו אנחנו פוגשים את לידת בנימין – לידה כל כך עצובה. בנימין נולד אל תוך יתמות, הוא לא זכה להכיר את אימו הנפלאה, ואף היא

לאה עוצרה מלדת – היא סובלת מתופעה שנקראת אי פריון שניוני. היא לא מוותרת, לא בתפילה ולא בהשתדלות ארצית, וכך היא מחפשת תערובת של צמחי

יצחק אבינו עיוור, וכדרכם של העיוורים – החושים האחרים מחודדים במיוחד. הוא מזהה את ריחו של יעקב, והוא שומע שהקול קול יעקב והידיים ידי עשיו.