יום אביבי שגרתי ואני במרפאתי בשכונת הר נוף, נכנסה אליי לחדר הקליניקה הצפוף אישה קשת ראייה מלווה בכלב נחייה ענק. הוא התקרב אליי, התנשף ליד

אנחנו עוברים כעת משנה אחת לשנה הבאה. כמה שמעברים הם קשים, ואנחנו במעברים במהלך כל חיינו. היום אני אישה אחרת ממה שהייתי אתמול, ומחר אהיה

לפני מספר שנים, אמרה השרה מרב מיכאלי שהמקום הכי מסוכן לילדים הוא בית הוריהם, וכדאי שהמדינה תמליץ על מסגרת חליפית. כצפוי, היא ׳נשברה׳ לבסוף ואימצה

׳לא תחסום שור בדישו׳ הוא איסור לגרום לצער לא סביר לבעל חיים. למרות שהשור אמור לאכול עשב בשדה ולא שיבולים, והבעלים ממש לא חייבים להאכיל

בשנה הראשונה לנישואין פטור האיש הישראלי מיציאה למלחמת הרשות. התבונה האלוקית כיוונה לכך שבשנה הראשונה צריך לתלות שלט על ביתו של הזוג הטרי – ׳שקט,

״דוקטור חנה, אנחנו בהיריון״, פותחת רותי בחיוך רחב. ״איזה יופי״, אני עונה מהוססת. משהו במבט שלה משדר דאגה. רותי מגוללת לפניי את המקור לדאגה שבעיניה.

בפרשת עקב אומר משה רבנו לעם ישראל מהי תמצית עבודת ה’ הנדרשת ממנו: “ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה’

״ושמרתם ועשיתם כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים… ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה״. במה מתבטאת החוכמה הגדולה של עם ישראל? אין ספק

מלחמה זה אירוע טראומטי. מעט מדי תשומת לב ניתנה בעבר לתוצאות המאוחרות של הלוחמה על נפש החייל. היום יש לנושא הזה עדנה ואפילו מבוצעים מחקרים

פרשת מסעי עוסקת בחזרה כללית על מסעות בני ישראל מאז צאתם מארץ מצרים. היו מקומות שהם נסעו מעט וחנו הרבה, והיו זמנים שהם חנו מעט