כוחן של מילים ובמיוחד בעת מלחמה
אדם המעיין בחוק האזרחי בעניין ‘לשון הרע’ יגלה כמה סלחני הוא החוק וכמה אפשר להכפיש, לבזות ולהוציא שם רע על אדם או קבוצת אנשים והדבר
אדם המעיין בחוק האזרחי בעניין ‘לשון הרע’ יגלה כמה סלחני הוא החוק וכמה אפשר להכפיש, לבזות ולהוציא שם רע על אדם או קבוצת אנשים והדבר
השבת הסמוכה לחג הפסח נקראת 'שבת הגדול' מטעמים רבים. אחד הטעמים הוא שבשבת שלפני היציאה ממצרים, בעשירי בניסן, נצטוו ישראל במצוה הראשונה לקחת שה לקרבן
הרצון העז לחזור לשגרה, לחזור למוכר והרגיל, הינו רצון אנושי-טבעי שקיים בנו ובאנושות כולה. חיינו הם כקו ארוך עם נקודות זמן של הזדמנויות שונות. חלקם
רבי דוד בן חסין ז"ל, מגדולי המשוררים ופייטני יהדות מרוקו שורר פיוט ארוך בשם 'נחלי דמעה' על פטירתם של נדב ואביהוא. יש שנהגו לאומרו בזמן
לא, אין זו טעות, משהו חדש הרי לא יכול להמשיך הוא יכול רק להתחיל, אך נגלה בפרשתנו שיש גם אפשרות כזו… המצווה הראשונה בפרשתנו היא
ישנם מילים שראוי היה שנמעיט מאוד בשימוש בהם לדוגמא המילה 'שנאה', ובכלל בני האדם מתחברים יותר לאהבה מאשר לשנאה ואפילו מוכנים לוותר לפעמים על העקרונות
1. למה לעשות דווקא? מדוע מרדכי מתעקש לא להשתחוות להמן? הרי מבחינה הלכתית אין בכך כל פסול. בכל התנ״ך כריעה אפיים ארצה היתה דרך מקובלת לבטא
בדרך כלל דבר שלם הוא סך כל חלקיו. נכון לגבי דברים חומריים כגון הרכבת חלקי פאזל המשלימה את התמונה, הרכבת חלקי שולחן המשלימה את השולחן,
לשבת הקרובה, לפני ראש חודש אדר, יש שם מיוחד: ׳שבת שקלים׳, מה העניין? בזמן שבית המקדש היה קיים היתה ׳מגבית כללית׳ או ליתר דיוק ׳חובה
מנין שואב משה רבנו את הכוח והסבלנות לראות את עם ישראל בשעתו השפלה ביותר, חוטא בעגל, ובכל זאת להמשיך להאבק למענו ולהתפלל וללמד זכות עליו?