היי קטנה, יפה שלי, מתוקה, רכה. עוד לא נולדת, ואני כל כך מתרגשת לבואך, מצפה בכיליון עיניים. תקופה ארוכה של ציפייה, והינה את ממש כאן.

זה כבר תקופה שהמלך בשדה, וקשה לי לשמוע ולראות אותו. ביקורו טובע בתוך ים הפגנות של בעד ונגד ורוצים או לא רוצים לחיות. אני מכוסה שכבות

אני מנסה להיזכר בתקופה הזאת אשתקד: כמה ציפיות, כמה חלומות, כמה סיפוק בהביטי אחור לשנה החולפת.ואני מתבוננת בעצמי עכשיו: כמה לא נודע, מעט מאוד שגרה,

אני יושבת על שפת הנחל הצלול, מביטה במים השקופים. מצליחה לזהות דגים קטנים, חסרי צבע, מלאי חיים.  הם שוחים במהירות, לא עוצרים לרגע. אני מנסה

ימי הקיץ מעלים בי זיכרונות ילדות טובים מקניות בשוק. מעין התרפקות נוסטלגית על מציאות שנעלמה וכאילו בימי הקיץ מבקשת לעצמה מעט חיוּת.  בכל יום שלישי

המחשבות שלי נודדות אל תקופת הקורונה. מתחננות – אל תכלאונו.  בדיוק חזרתי לטעום קצת מהעולם שהיה לנו קודם, בדיוק חזר לי קצת צבע ללחיים. התחלתי

המחשבות שלי נודדות אל תקופת הקורונה. מתחננות – אל תכלאונו.  בדיוק חזרתי לטעום קצת מהעולם שהיה לנו קודם, בדיוק חזר לי קצת צבע ללחיים. התחלתי

רציתי בשבילך יותר. כל כך הרבה יותר. רציתי שתהיה לך חוויה טובה ומעצימה משנות הלימודים באולפנה. רציתי אולפנה. האמנתי בממסד שידע לעשות את מה שהוא

החופש הגדול נחת עלינו בהפתעה. מי לא אוהב הפתעות? ועוד חופש?!  בשבועיים האחרונים היה השיח בין החברים שלנו בסגנון "הכן משפחתך לחופש". מה נעשה עם

אני לא זוכרת מה גרם לי להיכנס בפעם הראשונה למכון הספורט. אם התלבטתי או לא, הם השוויתי מחירים או שמעתי דברים טובים, כך או כך,