אני מסודרת לשנות הפנסיה. אפתח לי מרפאה בכניסה למקדש, ושם אסייע לנשים להיכנס בטהרה. בשביל מה עברתי את המסע הארוך ומייגע כל כך של התמחות

יש תקופות שבהן הכול נראה תקוע. אנחנו חיים בעולם הישגי, תחרותי ומהיר, ולא תמיד אנחנו עומדים בקצב. לפעמים אנחנו עוצרים בצד הדרך. רק לאחרונה סיימנו

מעשה בעגיל: לאחד מתלמידי החכמים הגדולים של ימינו הייתה בת, שהגיעה לגיל בת מצוה וביקשה מהוריה שיעשו לה חורים באוזניים כדי שתוכל לענוד עגילים. בעיני

בעבר הרחוק נתחו בני אדם בעיקר בעקבות פציעות, וחוכמת הניתוח נחשבה משנית במסגרת מדע הרפואה. אחת הסיבות הייתה הצורך בניתוחים קצרים ומהירים ביותר, עקב ייסורי

בפרשת פקודי מתקיימת ׳חזרה כללית׳ על כל מעשה בניית המשכן, כאשר כמעט כל פסקה מסתיימת במילים ״כאשר ציווה ה׳ את משה״. חמי, ד״ר משה קטן

״בארוחת הערב הסתכלתי על שלושת ילדיי והרגשתי מיליונר… כל חיוך שלהם שווה מיליון… אנחנו רוצים שתדעו את דעתנו הנחרצת – ילדים הם שמחה, ואין שום

הצחוק מוריד את הורמוני הדחק ומפחית לחץ דם. הוא מגביר את אספקת החמצן לגוף על ידי התרחבות הריאות. במדידות שלMRI , בהן משתקים את שרירי

בני ישראל נקראים בפרשה לתרום את החומרים שמהם ייבנה המשכן, והם נענים לכך בחפץ לב, הגברים והנשים. ואז מגיע השלב הבא – לבנות מכל החומרים

מחאת המתמחים היא מוצדקת ביותר. בזה אין ספק. 26 שעות של עבודה רציפה זה טו מאצ׳ לכל הדעות, בוודאי כשמדובר בעבודה רווית מתח עם אחריות

אני אוהבת קשישים. כל קמט מספר סיפור. כל אחד הוא ספר היסטוריה מהלך. התבונה שנקנית עם שנות פז״ם רבות לא תסולא בפז. ואומנם, הטיפול בהורה