למרות נוכחותם של חברי כנסת, כלכלנים בכירים והייטקיסטים במחאות נגד הרפורמה המשפטית, כולם המתינו לעמדתו של אדם אחד – אלחנן פלהיימר, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, ששמר על שתיקה למשך תקופה ארוכה ונמנע מהתערבות אישית או ארגונית בנושא. ב 15- בינואר הופרה השתיקה והעמימות התפזרה כשהחליט לפרסם מכתב רשמי בו הבהיר כי הארגון שמאגד תחתיו 400 אלף סטודנטים לא יתמוך ברפורמה אך גם לא יצא לרחוב במחאה נגדה. המכתב הוביל לשורת התבטאויות נגדו, החל מחברי כנסת ועד ארגוני שמאל, כאשר אחד מהם אף 'זכה' לקבל מכתב התראה לפני תביעת דיבה אחרי שקרא לו "פשיסט", "מריונטה" ו"מפיץ תעמולה פוליטית ושקרית מטעם". כשממשלת בנט-לפיד נבחרה, פלהיימר קיבל
כמות פניות עצומה מקרב מחנה הימין, סטודנטים ופוליטיקאים גם יחד, בדרישה כי יפעל להפלתה, אך גם אז הוא סירב בתוקף לנקוט עמדה. ״אמרתי לכולם שהממשלה לא פגעה בסטודנטים ולא עשתה לנו משהו רע ספציפית אז אין לנו מקום למחות נגדה״, הוא מספר בראיון בלעדי ל׳גילוי דעת׳. ״בסוגיית תכנית ׳ממדים ללימודים׳ עשינו מחאה במהלך ההצבעה. עכשיו הפניות
שמגיעות הן אותו דבר רק מהצד הפוליטי השני: לבוא להפגנות נגד הממשלה, להצטרף למחאה ועוד קריאות רבות, כולל טורים בכלי תקשורת שתוקפים אותי אישית ואומרים שההנהגה של ההתאחדות פחדנית. אני לא מסכים, יש פה הנהגה
אחראית שמבינה שהארגון הזה צריך לשים סוף לפוליטיזציה שהייתה פה ולהתעסק רק בדברים שקשורים לסטודנטים. אם מחר בבוקר תהיה פגיעה משמעותית בשכר הלימוד אני אעשה כל מה שצריך נגד זה אבל ההתאחדות לא צריכה להיות במחוזות המפלגתיים״.
אז למה החלטת לפרסם את המכתב ולא להמשיך לשמור על עמימות?
״הגיעו המון פניות מהשטח ומגורמים חיצוניים ששאלו איפה ההתאחדות ולמה היא לא מממנת ותומכת במחאות. בסופו של דבר היו לנו שתי אופציות – להתעלם ולא להגיב, או להגיב באופן ברור לגבי מה שאנחנו חושבים. בחרנו באופציה השנייה״.
ההחלטה התקבלה בתום התייעצות עם ההנהגה וצוות ההתאחדות, כשבסופו של דבר פלהיימר הוא זה שהכריע על פרסום את המכתב. ״כמנהיג לפעמים צריך לקבל החלטות אמיצות ולעשות אותן וגם להתמודד עם ההשלכות. בשיחה שהייתה לי עם ראשי האגודות, היה קונצנזוס על כך שההתאחדות לא צריכה לקחת צד. שים לב שאין אף אגודת סטודנטים מקומית שמביעה
עמדה ברורה בנושא. אין לי ספק שאם היינו עושים שימוש בתקציב ומעודדים את הרפורמה, אז היה כאן ציבור סטודנטים מאוד מתוסכל ובצדק. וכך גם להיפך״.
היית מוכן לקחת חלק במחאת האוהלים של 2011 שהוביל יו״ר ההתאחדות דאז, איציק שמולי?
״כן, מחאה על יוקר המחייה נוגעת לסטודנטים שלנו באופן ישיר ואנחנו פועלים סביב זה בוועדות בכנסת כל הזמן. גם עכשיו נעסוק בזה בתקציב המדינה״.
המחאה עכשיו נגד הרפורמה המשפטית לא נוגעת לסטודנטים? יש מחאה סטודנטיאלית נגד זה שטוענת ״בלי דמוקרטיה אין אקדמיה״.
״זו זכותם המלאה למחות ואני אפילו מעודד סטודנטים לצאת ולהפגין לשני הצדדים. כארגון מייצג של כלל הסטודנטים במדינה, וכשהסקר שעשינו הראה שהדעות חלוקות, הבנו שאין לנו מקום להביע עמדה ברורה לפה או לפה״.
אז אם בסקר הייתה הכרעה ברורה לאחד הצדדים, הייתם מביעים עמדה?
״אם הסקר היה מראה תמיכה של 95 אחוזים באחת העמדות אז ההסתכלות הייתה שונה. כשקיבלנו כמעט 50 אחוז לכל צד זה אומר שיש מחלוקת ומחזק את מה שחשבנו מההתחלה.
״עצוב לי שהתגובות למכתב היו מפלגות ומבדלות, ׳אם אתה לא מתנגד לרפורמה אז אתה נגד ומאוד לעומתי׳״, אומר פלהיימר ומסביר מה לדעתו התפקיד של ההתאחדות סביב המחאה: ״המקום שאנחנו צריכים להתמקד בו הוא צורת השיח – יותר לחבר ופחות לפלג. הכל מתחיל ונגמר בשיח, ולי עצוב לראות את ההשתלחויות והטונים שעולים בכל דיון. בכל המלחמות שעם ישראל עבר בהיסטוריה נלחמו בנו כעם, וכשבאו עלינו לכלותנו לא הפרידו בין שמאל לימין. הפילוג הזה צורם לי מאוד ברמה האישית״.
למרות שהתאחדות הסטודנטים היא ארגון פוליטי, היא לא משויכת למפלגה כלשהי וההנהגה שלה לא נבחרה לפי אג׳נדה כזאת או אחרת. פלהיימר מספר כי גם בקרב הצוות שלו יש דעות שונות בסוגייה הנוכחית: ״יש אצלנו רב גוניות מוחלטת. כאלה שמאמינים ברפורמה וכאלה שמתנגדים לה נחרצות. זה יכול לעלות בשיחת חולין ובפינת הקפה אבל ברמה המקצועית זה לא פוגש אותנו״.
"לא משנה מה הסטודנט לומד ואיפה, מגיע לו שוויון זכויות באקדמיה"
אלחנן פלהיימר, בן 27, מכהן בתפקידו הנוכחי כבר כמעט שנה וחצי. בתפקידו הקודם שימש כיו"ר אגודת הסטודנטים של הקריה האקדמית אונו. פלהיימר שגדל בציונות הדתית, הוא בנם של יעקב, שותף במשרד עורכי דין שכיהן בעבר כחבר במועצת העיר פתח תקווה, ורונית, עובדת בעמותה לנזקקים. יש לו שתי אחיות ושלושה אחים. הוא בעל תואר ראשון במשפטים מהקריה האקדמית אונו, ונמצא בתואר השני שלו במנהל עסקים באותו מוסד אקדמי.
אחרי התיכון למד במכינה הקדם-צבאית "אלישע" שנמצאת סמוך לישוב נווה צוף שבבנימין. עשה שירות לאומי עם נוער בסיכון בנתיבות ובשכונת עמישב בפתח תקווה. ב"ג'וק" הפוליטי נדבק כשב-2018, בגיל 22 בלבד הוא הקים סיעת צעירים שהתמודדה בבחירות לעיריית פתח תקווה והיה קרוב להשיג את מספר הקולות הדרוש כדי לזכות במנדט.
גם הוא וגם סגניתו מגיעים ממכללות, בניגוד לעבר אז התפקידים היו מאוישים על ידי נציגים מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב. ״זאת פעם ראשונה שהיו״ר מגיע ממוסד פרטי. כשנכנסתי לתפקיד יו״ר התאחדות הסטודנטים בקריה האקדמית אונו, נחשפתי להתאחדות הארצית, והבנתי יחד עם עוד מספר אנשים שיש הרבה דברים מהותיים לשנות בארגון. הייתה תחושה שהארגון הזה שייך לאנשים וקהלים ספציפיים, רצינו לשנות את זה״.
הוא לא תכנן או חשב מראש על המסלול שהביא אותו לתפקיד: ״דבר הוביל לדבר, זיהיתי את ההזדמנות והחלטתי ׳לקפוץ על הרימון׳ בשביל כולם. בזכות הרבה סיעתא דשמיא ודבקות במטרה הצלחנו. הקמפיין היה מסעיר והיו מעורבים גם גופים ומפלגות שלא מחפשות את טובת הארגון אלא השליטה בו״, הוא אומר ומבהיר כי למרות שבדעותיו הוא משתייך למחנה הימין, הוא מעדיף שלא להיות מזוהה מפלגתית ואף מסרב לחשוף למי הצביע בבחירות האחרונות. ״זה לא נכון בעיניי שיו״ר ארגון יהיה מזוהה מפלגתית לכאן או לכאן ואני צריך לדעת לעבוד עם כל הקשת הפוליטית. פעם היו משקיעים תקציבים וכופים את האג׳נדה האישית של ההנהגה ויושב הראש על כל הארגון והציבור הסטודנטיאלי – זה חוטא למטרה בעיניי״, מציין פלהיימר ומתייחס לכך שהתפקיד נחשב למקפצה גדולה לעבר קריירה פוליטית, כפי שעשו רבים מקודמיו בתפקיד: ״אני נלחם בשיניים כדי לנתק את הסטיגמה המפלגתית שהייתה פה״.
איזו סטיגמה?
״שהארגון הזה מוביל מחאות נגד הממשלה, ונגד ממשלות ספציפיות. כמו מחאת הגז והאפודים הזוהרים שרם שפע הוביל. חשוב לי שאנשים יבינו שההתאחדות עוסקת בסוגיות סטודנטיאליות פרופר ולא בניסיון לנגח בהתאם לאג׳נדה של יושב הראש לכאן או לכאן. זה מאוד משמעותי עבורי וקו אדום שאני שם בכל פעם בין הארגון לגורמים חיצוניים.
״עבדתי עם הממשלה הקודמת ועם הממשלה הזאת, והייתי עובד גם עם כל ממשלה שהייתה קמה פה. הדעה האישית שלי לא רלוונטית, מה שאני עושה לא מונע מאג׳נדה של ימין או שמאל אלא מטובת הסטודנטים. זה מה שאני והצוות שלי רואים. הניסיון לדחוף לכל מיני כיוונים – מנותק מהמציאות״.
המאבק שלך להכניס את אוניברסיטת אריאל לוועד ראשי האוניברסיטאות לא קשור לימין או שמאל?
״בסוף חרם זה חרם״, מבהיר פלהיימר, ״יש כאן ציבור של אלפי סטודנטים שנפגעו מההחרמה הזאת דה פקטו – במחקרים, בהתמחויות ובתקציבים לסטודנטים. כשנכנסתי לתפקיד, קרן הסיוע של משרד החינוך שמחלקת מלגות, לא כללה את 35 אלף הסטודנטים לחינוך. נאבקנו ושינינו את זה. אז מבחינתי, המאבק באריאל וכאן הוא זהה – לא משנה מה הסטודנט לומד ואיפה, מגיע לו שוויון זכויות באקדמיה״.
הוא מציין שהוא נאבק גם עבור קהלים שלא נמנים לכאורה על ה׳בייס׳ שלו. ״עשינו המון לחברה הערבית בשנה האחרונה, אנחנו מפעילים תוכניות למלגאים בחברה הערבית. יש לנו מישהו בצוות שזה כל התפקיד שלו. בכלל, יש לנו רב גוניות מאוד גדולה בצוות – אנחנו פועלים בקשת רחבה, לציבור החרדי, אחוות סטודנטיאלית גאה, חברה ערבית, דור ראשון להשכלה גבוהה. אנחנו מסתכלים על סטודנט קודם כל כסטודנט, ופועלים בהתאם לסיטואציה. אם אראה סטודנטים ערבים שיש להם קשיים ובעיות אנחנו נטפל בזה בדיוק כמו בסטודנט אחר״.
״קרוב ל-150 אלף סטודנטים נעזרים היום במלגות, זה מספר מטורף״
מה התפקיד של התאחדות הסטודנטים הארצית?
״הארגון קיים כמעט 90 שנה, ומייצג מכוח החוק את הסטודנטים והזכויות שלהם. בהיבט אחד אנחנו משמשים כארגון גג של כל אגודות הסטודנטים שקיימות במוסדות האקדמאים ודואגות לסטודנטים שלהם באופן פרטני וספציפי. מתל חי ועד אילת. הכובע שני, הוא לייצג את כל הסטודנטים במדינת ישראל ולהפוך את זה למדיניות. משלב המחשבה של הנער הישראלי הממוצע על האקדמיה, דרך הפרק הסטודנטיאלי שלו ועד לסיום התואר והמעבר למחקר או העולם המקצועי״.
איך מביאים את הפריפריה החברתית והגיאוגרפית לאקדמיה?
״זה משהו שצריך להתחיל עוד בבית הספר ובתיכון. כשהוא מגיע לאקדמיה, צריך לראות אותו כאדם ולא לפי מוצא, מגזר או מיקום גיאוגרפי. הסיכוי של בחור צעיר מרמלה, דור ראשון להשכלה גבוהה שלא היה כל כך מוצלח בתיכון, הוא הרבה יותר קטן מסטודנט שהגיע מבית טוב ורקע איכותי שיהיה לו מסלול הרבה יותר נוח. זה מתבטא במספר דברים. בשכר הלימוד למשל, שהוא מאוד גבוה, בטח במכללות הפרטיות ששכר הלימוד גבוה בהרבה מהרגיל ויש שם הרבה סטודנטים עם רקע סוציו-אקונומי בינוני ומטה. הם מגיעים למינוס של 2,500 שקל בחודש, וזה מוביל אותם להלוואות וחובות מאוד מהר. זה גם בגלל יוקר המחיה אבל גם בגלל שהלימודים לא מותאמים לאנשים עובדים. כשאתה לומד חמישה ימים בשבוע, אתה לא יכול למצוא עבודה שתממן את הלימודים. מסקרים שעשינו, כמעט 50 אחוז מהסטודנטים נעזרים בהורים שלהם באלפי שקלים בחודש. זה יוצר הבדלי מעמדות כי סטודנט שלא יכול להיעזר כך בהורים שלו, ינשור מהאקדמיה או שמלכתחילה לא יתחיל ללמוד וזה מגדיל את הפערים.
מה הפתרון שאתה מציע?
״קודם כל המדינה והאקדמיה צריכות להכיר במצב הזה ושזה יחלחל להם עמוק. צריך מימון ספציפי לאוכלוסיות האלה, לפחות בתארים שהמדינה רואה בהם השקעה עתידית. ליווי שסטודנטים מקבלים בתוך האקדמיה. קרוב ל-150 אלף סטודנטים נעזרים היום במלגות, זה מספר מטורף.
איך העבודה במל"ג? כמה כוח יש לך שם?
"יש לנו שני מושבים – מנהל מחלקת מדיניות אקדמית בהתאחדות ואני, אז יש לנו המון השפעה. אין כמעט נושא שלא מבקשים את חוות דעתנו. לעיתים אנחנו גם מצליחים לשנות החלטות. לאחרונה רצו להוריד את סעיף 'שירות לאומי/צבאי מלא' במלגה של משרד החינוך שיכולה להגיע לאלפי שקלים. נלחמנו על זה בשיניים והקריטריון הזה נשאר. כשאנחנו רוצים להוביל שינויים שחשובים לנו אז אנחנו מצלחים לגרום לזה לקרות".
״כשרואים את התלהטות הרוחות ברחוב צריך להבין שזה מחלחל גם לקמפוסים״
התאחדות הסטודנטים הפיצה לא מזמן שאלון בו היא מבקשת מהסטודנטים לשמוע באילו סוגיות הם צריכים לטפל. במקומות הראשונים הופיעו סוגיות הדיור ויוקר המחיה, אך למקום השלישי הגיעה נושא הביטחון האישי בקמפוסים שמסתבר כי סטודנטים רבים מוטרדים ממנו. ״האמת שזה הפתיע אבל גם לא הפתיע״, אומר פלהיימר.
״סוגיית הביטחון האישי חלחלה מלמעלה כשהשיח ברשתות החברתיות פגש קודם כל את הציבור הצעיר בישראל. כשרואים את התלהטות הרוחות ברחוב צריך להבין שזה מחלחל גם לקמפוסים. כשבמקומות מסוימים, סטודנטים מהללים מחבלים, או מחזיקים שלטים עם שמות מחבלים בהפגנות, זה גורם לסטודנטים אחרים להרגיש חוסר ביטחון. כשסטודנטים ערבים הלכו עם ציור של M-16 על החולצות שלהם וניסו להיכנס עם זה לקמפוסים, זה הביא לחשש אצל סטודנטים. זה הגיוני. לאחר פיגוע בירושלים, גם אני מסתכל לפעמים אחורה ברחוב״.
לדבריו, כדי להגביר את הביטחון במוסדות האקדמיים, צריך קודם כל להגביר את האבטחה הפיזית בקמפוסים. ״החוק מחייב כיום אבטחה רק באוניברסיטאות, אז אנחנו עובדים על זה שהחוק יחייב את כל המוסדות האקדמיים למגנומטרים ובידוק בטחוני. זה יהיה משמעותי ויעניק ביטחון לסטודנטים״.
בשבוע שעבר חשף ארגון ׳אם תרצו׳ כי מספר סטודנטים ערבים שלומדים במכללת ׳הדסה׳ בירושלים פרסמו ברשתות החברתיות הודעות תמיכה בטרור וקריאות שבח למחבל שעשה את הפיגוע בנווה יעקב. פלהיימר טוען כי הטיפול של המכללות והאוניברסיטאות בתופעות כאלה לא מספק בעיניו. ״המוסדות האקדמיים צריכים להביע אפס סובלנות כלפי אלימות, הסתה לטרור ותמיכה במחבלים, גם בתוך הקמפוס וגם מחוצה לו. אם סטודנט במכללה הילל ושיבח מחבל והמוסד האקדמי מודע לזה – אז גם אם זה לא נעשה בתוך הקמפוס, צריך לזמן אותו לבירור מיידי. הכתובת ממש פה על הקיר. כשיש כאלה סימני אזהרה אז המוסד האקדמי, המשטרה והמדינה צריכים לפעול״.
בתקופה האחרונה נחשפו מספר מקרים בהם מרצים התבטאו בצורה קיצונית נגד מפגינים ימניים.
״זה ביזיון״, קובע יו״ר התאחדות הסטודנטים, ״מרצה לא צריך לכפות את עמדותיו הפוליטיות ובטח שלא לייצר הפליה בין סטודנטים. הבהרנו את הדברים בוועדת החינוך של הכנסת ונעשה זאת גם בישיבת המל״ג הקרובה. צריכה להיות לזה אפס סובלנות. האקדמיה צריכה להיות מרחב בטוח לסטודנט, הן בהיבט של ביטחון אישי והן ביכולת להביע כל דעה בחופשיות. אם סטודנט יודע שבמקרה ויביע את דעתו המרצה יתנכל לו והציונים שלו ייפגעו אז זה פסול מהיסוד. לתת אזהרה למרצה זה לא מספיק. כמו שיודעים להעניש סטודנטים אז יש מקום לעשות זאת גם כלפי מרצים״.
סטודנטים ימנים מרגישים בנוח להתבטא באקדמיה?
״לא תמיד. סטודנטים רבים חוששים להביע את עמדותיהם בדיוק מהסיבות שאמרתי, וחבל כי זה המקום להיפגש עם קהלים ועמדות חדשים. מרצים והנהלות שנוקטים עמדה חד צדדית מביאים לנזק גדול לשם של המוסד וגם לסטודנטים שיחששו להביע את עמדתם״.
איך זה להנהיג גוף פוליטי שלא כולם מסכימים בו?
״זה הדבר הכי מאתגר שעשיתי עד היום ולא פשוט בכלל״ מודה פלהיימר ומספר כי ״הקושי העיקרי בשנה האחרונה היה למצב את הארגון ולהבין איך לעבוד יחד. ברמה האישית היה קושי להסתגל למערכת ולהילחם בשם המפלגתי שיצא לארגון. תראה, אני דמות שונה בנוף הזה. גם בגלל המוסד האקדמי שאני לומד וגם בגלל מה שעברתי בחיים. זאת התמודדות שאני צריך להתמודד איתה ברמה היום יומית. אבל כשאני שם על שולחן דברים שנוגעים לציבור הסטודנטיאלי – כמו אוניברסיטת אריאל, אז יש הסכמה מוחלטת אצלנו כי מעבר לעניין הפוליטי יש כאן נגיעה בסטודנטים, כך גם בסוגיית יוקר המחייה. זה ארגון מדהים והאנשים כאן נהדרים ורואים רק את טובת הסטודנטים״.
איזה חותם היית רוצה להשאיר אחריך?
״הייתי רוצה להשאיר ארגון משמעותי בציבוריות שיודע לדחוף קדימה. חשוב לי שידעו שהארגון הזה יודע לעבוד. אני מאמין שבעתיד האנשים האלה יהיו בנקודות מפתח ובעמדות הנהגה. חשוב לי לשבור את ההסתכלות כלפי הארגון כאילו הוא מפלגתי לצד כלשהו״.
רואה את עצמך ממשיך לפוליטיקה?
״אין לי ספק שאהיה בזירה של עשייה ציבורית וחברתית. מאז ומעולם הייתה בנקודות השפעה כי זה מה שמניע אותי ועושה לי טוב לקום בבוקר ככה. לא יודע לומר איפה בדיוק אהיה אבל בטוח אעסוק בדברים כאלה״.
אנחנו אמנם עמוק בתקופת המבחנים, תן לנו טיפ להצלחה בלימודים.
״אני התייחסתי לאקדמיה כהזדמנות להתחיל דף חדש ולהכיר סביבה חדשה, אז קודם כל לקחת הכל בכיף ובפרופורציות, גם בתקופות המבחנים. להיות סבלניים עם אורך רוח ודבקות במטרה, ולהאמין בעזרה מלמעלה״.